--- סוף עמוד 36 ---
בסוגיות שלהלן דומני כי שגה בית המשפט המחוזי, ויש לעשות בהן תיקונים:
ראשית, סוגיית הפיצויים בגין נזק לא ממוני. אין לקבל את הקביעה כי מעצם זכייתו של אליהו בתביעה, ניתן ללמוד על נזקים בלתי-ממוניים שנגרמו לו ועל כך שיש להעתר לתביעתו לפיצויים. אליהו לא הוכיח את קיומם של שלושת יסודות הפיצוי: נזק, סיבתיות וצפיות. ערעור האחים במה שנוגע לפסיקת הפיצויים בגין נזקים שאינם ממוניים מתקבל, ורכיב הפיצויים הללו בפסק הדין מבוטל;
שנית, סוגיית ריבית הפיגורים. הוספת ריבית הפיגורים בתקופה שבין פסק הדין המוסכם לבין הגשת התביעה, היא שגויה. תקופה זו אינה באה בגדרו של סעיף 5(ב) לחוק פסיקת ריבית והצמדה, שכן פסק הדין המוסכם לא קבע "סכום כסף", ומשכך אין להוסיף ריבית פיגורים לגבי תקופה זו, אלא ריבית והצמדה בשיעור רגיל, החל ממועד החישוב לפי מה שיֵאמר להלן;
שלישית, סוגיית אופן חישוב הריבית וההצמדה בשיעור הרגיל על חלקו של אליהו ברווחי החניון. בעניין זה יש לתקן את קביעתו של בית המשפט המחוזי לפיה מועד תחילת צבירת הריבית וההצמדה הוא מועד תחילת פעילות החניון ביום 1.8.1986, שכן צבירת הרווחים נעשתה באופן מדורג על פני תקופה של שלוש שנים ולא בבת אחת ביום תחילת הפעילות. צבירת הריבית וההצמדה תֵעשה אפוא החל מאמצעה של תקופת פעילות החניון, דהיינו החל מיום 1.2.1988;
רביעית, סוגיית שכ"ט עו"ד. יש להעמידו על 25% (בשתי הערכאות) במקום 35%.
ע"א 1341/11
89. טענתו של אליהו, הנוגעת לנקודת המוצא לעריכת הקיזוז, מתקבלת. קיזוז הסכומים לטובת האחים יֵעשה מהסכום שהוכיח אליהו, ולא מסכום התביעה שנפסק לטובתו. שתי טענותיו האחרות של אליהו בערעורו, נדחות.
ראשית, לעניין משמעותו של סכום התביעה. קביעת בית המשפט המחוזי כי סכום פסק הדין יוגבל לסכום התביעה, היא מוצדקת ונכונה;
שנית, לנוכח הקביעה כי פסק הדין המוסכם אינו בא בגדרו של סעיף 5(ב) לחוק פסיקת ריבית והצמדה, לא היה מקום לפסוק ריבית פיגורים בתקופה שלאחר פסק הדין המוסכם, ממילא נדחתה הטענה לפיה יש להוסיף ריבית פיגורים גם על תקופת התנהלות ההליכים בבית המשפט המחוזי.
אופן החישוב
--- סוף עמוד 37 ---
90. (א) קביעותיו של בית המשפט המחוזי באשר לחלקו של אליהו ברווחי החניון נשארות על כנן. לפיכך, הנתון הבסיסי המשקף שליש מרווחי החניון, להם זכאי אליהו הוא 312,201 ₪ בערכים נומינאליים.
(ב) על סכום זה יש להוסיף הפרשי הצמדה וריבית בשיעור רגיל מיום 1.2.1988 ועד ליום הגשת התביעה, 7.12.1995.