85. הטענה האחרונה על הצורך להתחשב בקיזוז בפסיקת שכר הטרחה, הובאה ללא תימוכין, ללא נימוקים, ולא נמצא טעם להידרש אליה. אשר ליתר הטענות, למרות
--- סוף עמוד 35 ---
העדיפות הברורה שיש בהצגת חוזה שכ"ט כתוב, אין חובה על בעל דין הטוען להוצאות בגין שכר טרחת עו"ד להציג הסכם כאמור. על-פי הנחיות נשיא בית המשפט העליון בעניין דנן, בסעיף ב(1) – "רשאי בעל-דין להגיש במסגרת הסיכומים הסכם שכר-טרחה בכתב שנערך בינו לבין עורך-דינו וכן תיעוד בדבר תשלום בפועל". ההנחיות אינן תולות את פסיקת שכר הטרחה בהצגת הסכם כתוב. דברים דומים נאמרו בבג"ץ 891/05 תנובה מרכז שיתופי לשיווק תוצרת חקלאית בישראל בע"מ נ' הרשות המוסמכת למתן רישיונות יבוא - משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה, פסקה 25 (30.6.2005), מפי הרשם י' מרזל כי במקרים בהם לא הובאו ראיות להוכחת שיעור ההוצאות, "יש לראות את הטוען כמשאיר את ההכרעה בעניין ההוצאות לשיקול דעתו של בית המשפט, שיקבע מהו שיעור ההוצאות הסביר, ההכרחי והמידתי לנסיבות המקרה שבפניו".
86. הימנעות מהצגת הסכם שכ"ט עו"ד בכתב אינה מונעת אפוא מבעל הדין המבקש לפסוק לזכותו את שכר הטרחה כפי המבוקש על-ידו, אלא שהיא מניחה את הסוגיה לפתחו של בית המשפט, אשר עליו לבחון ולשקול מהו שיעור שכר הטרחה הראוי בנסיבות העניין. בעניין דנן ציין בית המשפט המחוזי כי שקל את העניין בכובד ראש, "שכן מדובר בהסכם לא שגרתי, ובשכר טרחת עורך דין גבוה במיוחד, אולם נחה דעתי כי בנסיבות המקרה, ומשך ניהול המשפט הממושך והקשה, שכר טרחה זה הוא נאות..." (פסקה 646).
87. בדרך כלל אין ערכאת הערעור מתערבת בשיקול הדעת של הערכאה הדיונית בסוגיית שכר הטרחה, בשל יתרונה במה שנוגע לבחינת אופן התנהלות הצדדים, מידת ההשקעה שנדרשה בתיק, חשיבות העניין עבור בעלי הדין, ויכולת התרשמותה הבלתי אמצעית מן המכלול. אכן, היה מקום לפסיקת שכ"ט עו"ד בשיעור גבוה, אך דומה ששיעור של 35% בנסיבות העניין כפי שנפרש בהרחבה כמתואר לעיל, חורג יתר על המידה ומצדיק התערבות. שיעור של 25% הוא ראוי והולם כשכר טרחה בשתי הערכאות.
סיכום
ע"א 1226/11
88. מרבית טענות האחים נגד פסק הדין של בית המשפט המחוזי, נדחות. נשארות על כנן קביעות בית המשפט באשר למשקלה של חוות הדעת של רו"ח מאור; פסילת ספרי החשבונות; קביעת קיבולת החניון על כ-50 מכוניות; שעות פעילות החניון; ימי פעילות החניון; חישוב תפוסת המנויים וטענות הקיזוז.