גישה זו היא המקובלת בפסיקה (ראו גם: דנ"פ 3391/95 בן-ארי נ' מ"י, פ"ד נא(2) 377, 437 מול ה'; ע"פ 7293/97 ז'אפר נ' מ"י, פ"ד נב(5) 460, 467 מול ד'-ה' ועוד רבים אחרים).
221. כללם של דברים: פסיפס העובדות צריך ליצור תמונה מלאה ושלֵמָה, ולאגד את כל החוליות למעגל אחד. מבחן הראיות צריך להיעשות מבעד להשקפה של מכלול תמונת הנסיבות והעובדות, בהסתמך על חומר הראיות המונח לפני בית המשפט (ע"פ 409/89 מ"י נ' רוימי, פ"ד מד(3) 465, 470-469, בעקבות ע"פ 528/76 צלניק נ' מ"י, פ"ד לא(3) 701, 707 מול א').
ב' ריכוז הראיות הנסיבתיות באשר לביצוע העבירות עד עתה
--- סוף עמוד 162 ---
222. המסקנות אשר אותן ניתן לבסס עד כה הן, שהנאשם מס' 1 היה הדומיננטי ביותר, המוציא והמביא, במהלכי העסקה לכאורה. כמעט הכול עבר דרכו ובאמצעותו. הנאשם מס' 2 פעל לצדו, ואף ניסה לשכנע את עו"ד פרי לוותר על חתימה אישית של הפטריארך ולהסתפק בהטבעת חותמות (עמ' 853 ש' 4-10).
הנאשם מס' 1 החזיק במסמכים בעת ביצוע החתימות לכאורה ובשלביהם השונים ירד עמם למטה אל חדר ההמתנה כמה פעמים. הוא היה מעורה בכול פרט ופרט. יחד עמו ניצח על מסכת האירועים בנו זיסמן, מתווך מקרקעין בעברו, שבשלב מסוים התקרב אל הפטריארכיה והתערה במעשיה, ולאחר מעשה נמלט מן הארץ. הנאשם מס' 1 ידע כי הנוטריון פרי לא אימת את החתימות של הפטריארך, ורק יצר מצג שכאילו כך היה. חרף חשיבות גורם זה, מילא נאשם מס' 1 פיו מים עד לעדותו במשפט עצמו, עת כבר היה ברור כי אלה הם פני הדברים, נוכח הרשעתו בנושא של עו"ד פרי ויתר הראיות שנצברו. רק אז הודה בכך. בחקירתו במשטרה הוא לא הסתפק בשקר שלפיו חתימות הפטריארך בוצעו כביכול בפני הנוטריון, אלא הוסיף באופן פוזיטיבי עובדות בדויות לתיאור מהלך החתימה של הפטריארך, שבו נכחו כגרסתו אז, הוא ועו"ד פרי. לדבריו, הוא עצמו הטביע את החותמות על גבי ההסכמים ויפויי הכוח, זאת כביכול לבקשת הפטריארך ובהתאם להנחיותיו של עו"ד פרי. הוא מסר תיאור של מראה החותמות, האחת מתומנת והשנייה מוארכת. את מהלך החתימה בכתב יד הוא תאר כדלקמן: הוא ועו"ד פרי קירבו את המסמכים אל הפטריארך, שהיה בתנוחת חצי שכיבה, והוא תמך את גבו של הפטריארך בספר בינוני בגודלו, בכריכה שחורה שאותו החזיק בתנוחה אנכית. רק בעדותו במשפט עצמו הודה בכזב שבגרסתו, אף שניסה להוסיף גרסה מיתממת חדשה: "זוסמן מסר לי את הניירות ואני העברתי אותם לפרי אשר דפדף בהם, ואמר לי שאינו מבין מדוע הכל חתום מראש. הסתכלתי וראיתי שבאמת הכל כבר בפנים, שתי החותמות וכתב היד" (עמ' 1437 ש' 9-11). אם אלה היו דברים כהווייתם ואם אכן אימת עו"ד פרי את החתימות עם הפטריארך, מדוע נדרש היה השקר, תוך מתן תיאורים פלאסטיים לאשר התרחש? בשלב זה כבר ברור לנו, כי חתימות כתב היד של הפטריארך והחותמות במסמכי התיקון לעסקת בית שמש הן מפוברקות ומזויפות. עוד יש להביא בחשבון כי הנהנים מעסקת בית שמש (והתיקון השני בכללה) ומעסקת קרקעות הרכבת, הם הנאשמים בלבד. בהקשר זה יצוין כי עו"ד פרי העיד, שבתחילה הוא ידע רק על עסקת ירושלים (ת/124, גליון 1 ש' 15). רק ברגע האחרון ממש נודע לו גם על עסקת בית שמש (עמ' 753 ש' 3-5). הנה כי כן, עוד גורם בהתרחשויות המוזרות.