244. על רקע האמור, דומה כי העובדה שחברי הפמליה "הוזמנו" לחתום על מסמכי העסקה דווקא ביום שבו הפטריארך עובר טיפולי דיאליזה - בניגוד להקפדה שהייתה עד אז להימנע מלקבוע את החתימה לימים אלה, ולמרות שבסך הכול דובר בדחייה של יומיים נוספים, עד יום א' - תומכת בתזת המאשימה. מהמכלול של הנסיבות ניתן להסיק כי לו דובר באמת במעמד חתימה על עסקאות, הוא לא היה נקבע ליום ו' אחר-הצהריים, לאחר טיפולי הדיאליזה. ניתן להסיק, אם כן, שהפטריארך הסכים לקבל את המברכים לרגל החג הקרב, תוך קבלת טיפול רפואי לנמק המעיק ברגלו, אולם לא מעבר לכך. בדרך אגב יוער עוד, כי הטענה לדחיפות החתימה על ההסכמים בשל הלחץ שבו היה נתון הפטריארך והצורך הדחוף שלו למזומנים, אינה מרשימה, שכן את הכסף במזומן הוא יכול היה, אם בכלל, לקבל רק ביום א'. מדוע אם כן שגם החתימה לא תדחה למועד זה?
245. בדומה, סבורני כי יש טעם רב בטענת המאשימה שלפיה ביטול מעמד החתימה אך מפאת הגעתם של אורחים אל בית הפטריארך, אינו עולה בקנה אחד עם דמותו הדומיננטית והסמכותית של האחרון. אכן, מעדויות הנאשמים עצמם עולה כי לפטריארך היה מעמד בלתי מעורער וכי על פיו יישק דבר (עמ' 1659 ש' 17; עמ' 1475 ש' 16-18; עמ' 1381 ש' 5-6). בדומה, עו"ד א' ויינרוט העיד כי במספר הזדמנויות אמר לו הנאשם מס' 1 "שהפטריארך הוא 'משיגינר' לא קטן ויכול לעשות עם היד תנועת הנפה של דחייה ולשלוח את כולנו הביתה..." (עמ' 442 ש' 6-7). אף אם תמצאו לומר כי דווקא
--- סוף עמוד 184 ---
משום אישיותו זו של הפטריארך, הנאשם מס' 1 לא הופתע מכך שהלה ביטל את הפגישה בהינף יד ונכנע לתכתיביו ללא ניסיון ממשי לשנות את דעתו, עדיין מדובר בעסקה בהיקף כספי בלתי מבוטל ובפטריארך שלטענתו נזקק נואשות לכסף. בנסיבות אלו, ההנחה שלפיה הגעת אורחים לביתו עצרה מבעדו מלקיים את החתימה במועד שכביכול הוא עצמו קבע ואישרה בכתובים (ת/79), נראית בלתי סבירה. הדברים מקבלים משנה תוקף נוכח העובדה, שבעטיים של אותם אורחים נדחתה החתימה ליום שבו הוא עובר טיפול דיאליזה, בניגוד למנהגו להתרכז בימי הטיפולים במנוחה ולא לקבוע פגישות, כפי שהעיד המטרופוליטן טימותי.
מנגד לאמור לעיל, איני סבור כי ניתן להסיק מסקנה כלשהי לעניין אותנטיות מעמד החתימה בהיבט הנדון, אך מעצם העובדה שהנאשם מס' 1 נפגש עם הפטריארך בביתו לאחר הדחייה הראשונה של מעמד החתימה ולפני יום 14.4.00. טענת המאשימה בהקשר זה היא, שאם הנאשמים ויתר חברי הפמליה באמת הוזמנו לבית הפטריארך כדי לחתום על עסקאות, כי אז לא הייתה מניעה לקיים את מעמד החתימה במועד פגישתו האמור של הנאשם מס' 1 עם הפטריארך (סעיף IX1(ו) לעיקרי הטיעון מטעם המאשימה). אכן, כפי שכבר צוין קודם לכן, הנאשם מס' 1 סיפר בעדותו על ביקור שערך בבית הפטריארך טרם שובו לארצות הברית, לאחר הדחייה הראשונה של מעמד החתימה, אף אם לא זכר "באיזה יום בדיוק זה היה" (עמ' 1426 ש' 17 - עמ' 1427 ש' 1). מעדותו עולה כי הוא הגיע אל בית הפטריארך בגפו רק בכדי לברכו לשלום ולבשר לו כי בשל הדחייה המתמשכת בחתימה על העסקאות התשלום לא יוכל להתבצע במזומן אלא בשיקים, שבהמרתם הבטיח לטענתו לסייע. כמדומה, לא יכולה להיות מחלוקת כי ביקור של אדם בודד המוכר לפטריארך אינו דומה לביקור של משלחת בת שבעה אנשים, רובם זרים. כל שכן לאור אופיו של הביקור. ואמנם, לא הרי סיטואציה שבה נדרש הפטריארך לחתום למעלה מ-60 חתימות על מסמכים משפטיים מחייבים, כהרי מצב שבו הוא דן בעל פה ובאופן אישי עם הנאשם מס' 1 על אופן תשלום התמורה החוזית. אשר על כן, לא ניתן לסמוך את גרסת המאשימה על הטענה הנ"ל.