--- סוף עמוד 190 ---
תנורי על כך, בנוכחותי, ואמר לי כי למחרת אם הוא לא יבוא, שאני אעמוד בקשר עם תנורי ונתן לי את הטלפון שלו וכך היה.
עו"ד הללי עצמו אף אישר את דבריו במשטרה, כי עו"ד א' ויינרוט לא ידע על ההסדר המוקדם אשר גובש בקק"ל, שלפיו תנורי או מישהו אחר יחליפוהו במידה שלא יוכל להגיע למעמד החתימה (עמ' 109 ש' 12-14). לפיכך, ובאין ראיה ואפילו טענה בדבר ידיעת הנאשמים אודות הסדר זה, לא ניתן לקבוע בדרגת ודאות מספיקה כי הנאשמים יכלו להניח שהללי יבחר להיעדר ברגע האמת ממעמד החתימה. סבורני כי בנסיבות אלו יש לדחות את טענת המאשימה בדבר נטרולו המכוון כביכול של עו"ד הללי ממעמד החתימה.
בשולי דברים אלה מן הראוי להתייחס לגרסת הנאשמים, שלא נשללה על-ידי עו"ד הללי בחקירתו הנגדית (עמ' 104 ש' 3, אך נשללה בחקירה החוזרת: בעמ' 115 ש'
19-20), שלפיה נאשם מס' 2 הציע לו להיות הנוטריון במעמד החתימה. לא ניתן להסיק מהצעה זו יתר על המידה, שכן ברור לכל כי היא לא הייתה ניתנת ליישום ולא היה שום סיכוי שעו"ד י' ויינרוט יסכים לה. הבהיר זאת עו"ד הללי: "הכוונה שכן הייתי מוכן להיות נוטריון אך היה בלתי אפשרי כיוון שהם לא הסכימו שקק"ל תהיה חשופה ולכן הרעיון הזה, אם עלה, לא היה בר ביצוע" (עמ' 104 ש' 7-9).
ג(6) הכנת שיקים רבים וחלוקתם למעטפות נפרדות
251. לטענת המאשימה, השיקים אשר יועדו לתשלום התמורה עבור עסקת ירושלים חולקו לשתי מעטפות: באחת הושמו שישה שיקים, על סך של מיליון וחצי דולר כל אחד, ואילו בשנייה הוכנסו שבעה שיקים, על סך של מיליון דולר כל אחד. לשיטתה, חלוקה זו של השיקים מלמדת על מטרתה - שהם יגיעו לידי זיסמן והנאשמים באופן אישי ולא לידי הפטריארך, שהרי הפטריארך יכול היה לקבל את תמורת העסקה במעטפה אחת בלבד. ואכן, הטענה היא כי בפועל עבר הכסף לידי האחרונים באמצעות החלפנים ה"ה גרוס וטויב, כאשר חלקו של הנאשם מס' 2 שולם לו מתוך הכספים אשר הגיעו לידי הנאשם מס' 1.
--- סוף עמוד 191 ---
מנגד לאמור טוענים הסנגורים כי חלוקת הכסף לשתי מעטפות לא הוכחה כלל ועיקר, באשר היא נתמכת בעדותו של עד אחד בלבד, עו"ד א' ויינרוט, העומדת בסתירה לכל יתר העדויות ואינה הגיונית כשלעצמה.
252. אמת נכון הדבר העדות הנחרצת היחידה אודות קיומן של שתי מעטפות שבתוכן הושמו השיקים, היא עדותו של עו"ד א' ויינרוט. הלה העיד כי ביום חמישי ה-13.4.00, עת הפמליה התכנסה במלון המלך דוד לקראת יציאה אל בית הפטריארך, היו השיקים מצויים בשרוול ניילון בתוך קלסר שהחזיק. הנאשם מס' 1 חפץ להעבירם אל מעטפה מנייר וביקש ממנו להביא אחת מדלפק הקבלה בלובי של המלון. הוא עשה כן, חרף המבוכה שחש מאחר שלא היה אורח במלון. לדבריו, כאשר חזר עם המעטפה בידו ביקשו הנאשם מס' 1 לשים במעטפה אחת את השיקים על סך של מיליון וחצי דולר כל אחד, ובמעטפה אחרת את אלה שערכם הנקוב היה מיליון דולר. בנסיבות אלו ניגש עו"ד א' ויינרוט ללובי בשנית כדי להביא מעטפה נוספת, הפריד את השיקים וציין על גבי כל מעטפה את סוג השיקים המצויים בה (עמ' 448 ש' 1-10). בחקירתו הנגדית עמד עו"ד א' ויינרוט על גרסתו ושלל את האפשרות לכך שנפלה אי הבנה בעניין זה, שלפיה כוונתו של הנאשם מס' 1 הייתה רק לוודא את קיומן של שתי קבוצות השיקים ולא לפצל אותם לשתי מעטפות. לדבריו, הסיטואציה האמורה נחקקה בזיכרונו בשל אי הנעימות שבה חש, עת נאלץ לגשת ללובי פעמיים על מנת לבקש מעטפות, אף-על-פי שלא התארח במלון (עמ' 486 ש' 17 - עמ' 487 ש' 3). עוד הוסיף: "אני באתי בלי מעטפות ולא ראיתי צורך במעטפות ואני זוכר את האירוע הזה" (עמ' 487 ש' 9).