280. המאשימה מבקשת לדחות את גרסתו של נאשם מס' 1, שלפיה לאחר בדיקת עורכי הדין ויינרוט ומילוי הסכומים על-ידי נאשם מס' 2, העלה את המסמכים לזיסמן ולאחר מכן שלח את הרופא לבד, למשך כעשר דקות (עמ' 1437 ש' 7; עמ' 1607 ש' 7 - 1609 ש' 9). לדידה, הנאשם מס' 1 בחר בגרסה זו כדי להשלים זמן שבו כביכול בוצע הליך ההחתמות, ללא נוכחותו ונוכחות עו"ד פרי, אך לאחר שהבדיקה של עו"ד י' ויינרוט כבר התבצעה. כך עולה באפשרותו לטעון כי הוא עצמו גם הופתע לגלות שהמסמכים חתומים, בדיוק באותו שלב שבו עו"ד פרי גילה זאת ולא לפני כן. אם לא כן, היה עליו לעדכן בנושא הן את עו"ד י' ויינרוט והן את עו"ד פרי, לפני שהאחרון נקרא לעלות למעלה. ואכן, לא רק שהמסמכים לא הועלו לפני עליית הרופא ד"ר אוסטפלד, כאשר הנאשם מס' 1 ועו"ד פרי עדיין למטה, אלא שעל-פי העדויות, הנאשם מס' 1 הוא שהעלה את המסמכים למעלה. רק לאחר מכן הוא קרא לעו"ד פרי לעלות. דא-עקא, כאשר האחרון הגיע לקומה למעלה הוא מצא אותם כבר מלאים וחתומים (עמ' 333 ש' 3-5; עמ' 454 ש' 14-15; עמ' 455 ש' 15 - עמ' 456 ש' 2).
--- סוף עמוד 213 ---
281. לעיל כבר עמדנו על חוסר האמת שבגרסת הנאשם מס' 1, לגבי החתימות והחותמות על המסמכים, ועל משמעותה. לניסיון להטות את האמת ולהוסיף תיאורי חתימה שאין להם כל שחר קיים מניע שאינו תמים. כל שכן לאדם אדוק ומאמין ובנסיבות הרגישות של העניין, כאשר היה חשש להתנערות בדיעבד מצד הפטריארכיה. אמנם, קיימת אי בהירות מסוימת באשר לשאלת הימצאות החותמות וחותמות החתימה על המסמכים, בכול שלב ושלב של העליות אל חדר הפטריארך והירידות ממנו, ברם, אין ספק כי המסמכים שאושרו על-ידי עו"ד י' ויינרוט לא כללו את חתימת כתב היד (ראשי תיבות חתימת הפטריארך). למרב, הייתה חותמת אחת בלבד בשלב האמור (חותמת מתומנת של הפטריארכיה) ומחמת הספק, אולי שתי החותמות (דהיינו, גם חותמת החתימה של הפטריארך), שאין חובה שהפטריארך יטביען אישית, להבדיל מחתימתו בכתב יד (עמ' 332-333; עמ' 452 ש' 13 - עמ' 453 ש' 10). גרסת הנאשמים בנקודה זו היא מתפתחת. במשטרה טענו, כי בתחילה לא היו כלל חותמות וחתימות. נאשם מס' 1 טען, כזכור, כי הוא עצמו הטביע את החותמות לבקשת הפטריארך. בעדותם בבית המשפט הם כבר שינו את גרסתם, כדי לקרבה כמה שיותר אל גרסת האחרים (נאשם מס' 1: ת/7, גליון 3 ש' 26 - גליון 4 ש' 15; עמ' 1435 ש' 14-19; עמ' 1437 ש' 18 - עמ' 1438 ש' 1; נאשם מס' 2: ת/20, גליון 4 ש' 5-6 ; ת/21, גליון 9-10; עמ' 1713 ש' 19 - עמ' 1718 ש' 4). ואכן, גרסת הנאשם מס' 1, שלפיה הוא "נדהם" לגלות כי המסמכים כבר הוחתמו באופן מלא, אינה סבירה. שתיקתו בשלב קריטי זה, מבלי לדווח על כך ולשתף במידע את עו"ד י' ויינרוט ולתנורי, מעוררת יותר מחשד. במיוחד נכונים הדברים, כאמור, נוכח השמועות אודות נטיית הפטריארכיה להתכחש להסכמים. שקריו לאחר מכן, באשר למעמד החתימה שכביכול התקיים בנוכחותו ובמעמד עו"ד פרי, מעצימים את החשד כלפיו עוד יותר. טענתו כי זיסמן ציין בפניו שנוצלה שעת הכושר להחתמת הפטריארך והוא קיבל זאת מבלי שהתעורר בליבו כל חשד, אינה מתקבלת על הדעת. ברי, כי הנאשם יכול היה להיכנס מייד את חדר הפטריארך, המצוי בסמוך, כדי לברר עמו את הדברים. הוא גם יכול היה לברר זאת עם הרופא ד"ר אוסטפלד, שכבר היה בחדר. מכל מקום, מדוע היה עליו לומר - עוד בשלב החקירה במשטרה - שהוא עצמו הטביע את החותמות, לפי הנחיות של עו"ד פרי? (ת/2, גליונות 13-14; ת/3, גליון 5 ש' 10-11; ת/7, גליון 4 ש' 13-15). ניתן לקבל אפוא את אמרתו זו, מבלי לצרף אליה את השובר שהדבר נעשה לבקשת הפטריארך ובנוכחותו. אם נאמר שהוא הטביע את החותמות הריהו אחראי גם לפוטומונטאז', ההרכבה הצילומית על מסמכי עסקת בית שמש, שממנה הנאשמים הם הנהנים היחידים.