--- סוף עמוד 245 ---
גם הטענה, שהעסקאות היו כרוכות זו בזו והפטריארך רצה מאד בכספי עסקת ירושלים, אינה יכולה לשנות מהמסקנה הנ"ל, שכן רשויות המדינה היו מעוניינות רק בעסקת ירושלים. אם כנטען תשלום התמורה לעסקת בית שמש כבר שולם מראש, ממילא הכריכה בין שתי העסקאות אינה מתחייבת. הוסף על כל אלה את התנהגות הנאשם מס' 1 ביום 14.4.00 ולאחר מכן, כמו גם את שקריו הרבים באשר להחתמת הפטריארך - והגע למסקנה בעצמך. באשר לעסקת בית שמש המסקנה פשוטה עוד הרבה יותר: לא הוכח קיומו של משא ומתן, לא הוכח ביצוע התשלום כאשר ברור שהוא לא בוצע כנקוב בת/33 והמסמכים מזויפים הן באשר לחתימת כתב היד (כמו כל היתר) והן לגבי חותמות הפוטומונטאז'. ואכן, אינני מתרשם יתר על המידה מכך שנאשם מס' 1 "הוכה בתדהמה" לדבריו, עת נודע לו מפי החוקרים כי החותמות המופיעות על גבי ההעתקים של מסמך התיקון להסכם בית שמש זויפו בטכניקה של פוטומונטאז' (ת/18, גליון 5 ש' 9-11).
ו(5) קרקעות הרכבת
321. כללי: ביתר שאת בולטת האינדיקציה לפבריקציה מצד הנאשמים לגבי קרקעות הרכבת. מדובר בחמישה דונמים של קרקעות במרכז ירושלים, באזור תחנת הרכבת הישנה, שבהן לא הייתה חכירה קודמת לטובת קק"ל או לנאשמים. ממש יצירת "יש מאין", מבלי שגם כאן תיזקק הפטריארכיה לייצוג של פרקליט מטעמה. בעוד שעסקת בית שמש אמורה לשקף עשייה עסקית כלשהי, הרי כאן אין מדובר בדבר: לא נוהל משא ומתן, לא גובשה הסכמה ולא בוצע תשלום כלשהו. מתנה משמיים ממש. ייפוי כוח שכביכול נחתם (ת/35), נעשה מבלי שנטען לחתימה על עסקה עיקרית או אפילו סיכומי דברים לגביהם. גם הנאשמים עצמם אינם טוענים לגיבושה של העסקה או למתן תמורה כלשהי. וכי למה ייחתם ייפוי הכוח ועוד בחתימות מזויפות, כאשר מסמך זה משמש גם לבצע חלק מההרכבות הצילומיות שעל מסמכי עסקת בית שמש? לשאלה זו גם לנאשמים לא היו תשובות מניחות את הדעת. בהקשר לכך הם טענו, כי ממילא ייפוי הכוח נעדר כל נפקות משפטית אופרטיבית, משלא הושגה הסכמה בין הצדדים על מחיר העסקה, וכפועל יוצא לא נחתם הסכם שבמסגרתו מאשר הפטריארך את קבלת התמורה בעדה (ת/6, גליון 5 ש' 6-8 וגליון 6 ש' 17-27; ת/22, גליון 4 ש' 8-12). עם זאת, ברור שביום 14.4.00 לא היה אמור להתנהל משא ומתן בנושא. ממילא נוצר ייפוי כוח מזויף לעסקה שבמקרה הטוב מבחינתם, טעונה עדיין השלמת משא ומתן. לשם מה היה אם כן צריך לחתום עליו?