--- סוף עמוד 246 ---
זאת ועוד, ייפוי הכוח ת/35 איפשר להם להעביר את זכויותיהם לכל צד שלישי. הדבר אינו עולה בקנה אחד עם טענת הנאשמים, שלפיה הפטריארכיה סירבה בכול תוקף להעביר את הקרקע לגורמים המזוהים כיהודים, זאת להבדיל מקרקעות ירושלים ובית שמש שכבר היו מוחכרות לקק"ל. ייפוי כוח שאינו מטיל שום מגבלות בעניין זה, יכול ללמד כי עסקת הרכבת לא קיבלה את הסכמת הפטריארכיה.
322. גרסה כבושה ומשתנה: בתחילת החקירה במשטרה לא אמרו הנאשמים דבר באשר לחתימה על ייפוי הכוח הנ"ל. למעשה הם כבשו את גרסתם. רק לאחר מכן, בשלבי חקירה מתקדמים, עת היה ברור שהנושא ידוע לחוקרים, אמר הנאשם מס' 1 כי בעוד שהפטריארך חשב שהשטח שייך לחלקות שהוחכרו לקק"ל, האחרונים לא ראו בקרקעות אלו כשטח השייך להם (ת/6, גליון 6 ש' 13-16):
קק"ל הגישה רשימה של גושים וחלקות והחלקה של ה-5 דונם לא נכללה למרות שביני ובין הפטריארך הוסכם גם על חלקה זו. למעשה לקק"ל היה (הייתה) זכות לדרוש את הקרקע והיא לא דרשה ואז אני רציתי לקנות את זה באופן פרטי יותר בזול. אבל לא קניתי והודעתי לוינרוט שלא ישתמש בזה.
הסבר לכבישת הגרסה אַיִן, כשם שאין הסבר לשאלה מדוע אם בסופו של דבר החלקה לא נרכשה על ידו, הוא לא הפנה את קק"ל לזכות שיש לה בחלקה, להגשמה טובה יותר של גאולת הקרקעות. בחקירה בבית המשפט נשמעו על ידו דברים אחרים. כאן נטען כי עו"ד ויינרוט פעל מול קק"ל לוויתור על קרקעות הרכבת, כתמריץ לביצוע עסקת ירושלים, תוך שהוא יהפוך לשותף שווה חלקים עמם, דהיינו שליש לכל אחד (עמ' 1397 ש' 8-12):
הוא (עו"ד ויינרוט - מ' ג') ינסה לשחרר את חמשת הדונמים של הרכבת, שקק"ל תשחרר לנו את השטח הזה, תוותר לנו על החלקה הזו. הכוונה לחלקה 4 בגוש 17 ואמר כי ידבר עם
--- סוף עמוד 247 ---
קק"ל, אך הוסיף כי אם הוא מצליח, מגיעים לו 15% מהרווחים אך בקטע זה הוא רוצה יותר, הוא רוצה 1/3, כי הוא מביא לי את העסקה הזו. הסכמתי. לקח כמה ימים וויינרוט אמר לי כי הצליח לסדר את זה וקק"ל מסכימים לכך.
לא רק שגרסה אחרונה זו, בדבר שותפות עם הפרקליט, לא נזכרה על-ידי מי מהנאשמים בחקירה במשטרה, אלא שהיא גם אינה עולה בקנה אחד עם הנאמר בחקירה ואף לא הוצגה כלל בפני עו"ד ויינרוט והללי בחקירתם הנגדית בבית המשפט (שם עו"ד י' ויינרוט נחקר רק לגבי שכרו הכללי בשיעור של 15%). עו"ד ויינרוט, מצדו, העיד כי גם בעסקה זו פעילות משרדו התמצתה בהכנת מסמכים בהיבט הטכני הצר בלבד (עמ' 462 ש' 6; עמ' 517 ש' 15-19). לדבריו, הוא לא ידע כלל היכן ממוקמות קרקעות הרכבת ורק נתבקש על-ידי הנאשם מס' 1 "להכין מסמך על 5 דונם ולכתוב שקונים אותם תמורת מחיר כזה וכזה" (עמ' 346 ש' 4-6).