--- סוף עמוד 30 ---
גם הטענה שלפיה תוצאות בדיקות המז"פ העלו כי חתימות היד של הפטריארך זויפו, התקבלה על-ידי הנאשם מס' 1 בתדהמה (שם, גליון 6 ש' 9-17). מכל מקום, גם בשלב זה הוא חזר על גרסתו, שלפיה המסמכים הוחתמו במעמד החתימה בחדר הפטריארך וכי "לא היו חותמות מראש" (שם, גליון 6 ש' 24). הוא המשיך לדבוק בגרסתו השקרית גם כאשר נאמר לו שעו"ד פרי וד"ר אוסטפלד טענו בחקירתם, כי המסמכים לא הוחתמו בעת שהם שהו בחדרו של הפטריארך, תוך שהוא שולל את האפשרות שהוא החתימם קודם לכן. טעמו לכך היה, ש"הפטריארך מחזיק את החותמות אצלו ואי אפשר להתקרב אליהן" (שם, גליון 6 ש' 25 - גליון 7 ש' 2). בהקשר האמור שלל הנאשם גם את הטענה שהיה לו עניין בביצוע הפוטומונטאז', כדי להכשיר את התיקון השני להסכם בית שמש, שבלעדיו הוא עמד לפוג. בזיקה לאמור הוא הצביע על כך שהחותמת אשר על גבי מסמך ייפוי הכוח של עסקה זו היא חותמת מקורית (שם, גליון 7 ש' 11-16).
להלן ניווכח ביתר שאת מדוע הגרסה דלעיל במשטרה, על עליותיה ומורדותיה, אינה משקפת את האמת.
ב(2) גרסת הנאשם מס' 1 לעניין תשלום התמורה
35. תשלום מקדמה עבור התיקון השני לעסקת בית שמש: בחקירתו הראשונה מיום 21.6.00 טען הנאשם מס' 1 כי עבור התיקון השני להסכם בית שמש שילם מכיסו לפטריארך מקדמה בסך של מיליון דולר (ת/2, גליון 7 ש' 19-22; ת/4, גליון 11 ש' 7-9). לדבריו, התשלום בוצע בחודש פברואר שנת 2000, כחודשיים לפני החתימה על ייפוי הכוח (ת/2, גליון 7 ש' 27 - גליון 8 ש' 1). הכסף היה בתוך מזוודה שהובאה מבית בנו ולטענתו היא נמסרה לכומר אשר המתין לו בפתח מעון הפטריארך. קודם לכן הוא נפגש עם הפטריארך וסוכם ביניהם על התשלום במתכונת זו (שם, גליון 7 ש' 24-27). תשלום זה התווסף לכשלושה מיליון דולר אשר שולמו על חשבון הסכם בית שמש המקורי (ת/2, גליון 3 ש' 27-28; ת/6, גליון 9 ש' 11-15; נאשם מס' 2: ת/21, גליון 3 ש' 1-2 וש' 17-20) ולחצי מיליון דולר אשר שולמו במזומן עבור התיקון הראשון להסכם בית שמש, אף-על-פי שהיה מדובר בהבהרה בלבד של סעיף בחוזה (ת/2, גליון 4 ש' 11-28; ת/4, גליון 8 ש' 24-27).
עוד ראה הנאשם לציין כי לאחר חתימת הסכם בית שמש המקורי שילם באופן אישי מאה אלף דולר נוספים למטרופוליטן טימותיוס מרגריתיס, מזכיר הפטריארכיה
--- סוף עמוד 31 ---
המכונה "טימותי" (וכך גם יכונה להלן), אשר סייע לו במשא ומתן עם הפטריארך. התשלום נעשה למרות שלא סוכם עליו מראש, לאחר שטימותי רמז לו על בעיותיו הכלכליות ועל היותו ראוי לתגמול על סיועו בביצוע העסקה (ת/2, גליון 4 ש' 2-9). במאמר מוסגר יצוין כבר עתה כי בחקירתו הנגדית הכחיש טימותי את קבלת התשלום, כמו גם את טענות הנאשם מס' 1 בדבר דרישתו לתגמול כספי ודבריו אודות מצבו הכלכלי באותה עת (עמ' 1148 ש' 15 - עמ' 1149 ש' 13). גם גרסתו של הנאשם מס' 2 בעניין זה איננה תואמת לחלוטין את זו של הנאשם מס' 1. לדבריו, המטרופוליטן טימותי (יחד עם נציגים נוספים של הפטריארכיה) דרש תשלום מראש תמורת סיועו בקידום העסקה, ולא בדיעבד, לאחר חתימתה, כפי גרסתו של הנאשם מס' 1 (ת/21, גליון 3 ש' 6-7).