36. תשלום מקדמה עבור עסקת ירושלים: לטענת הנאשם מס' 1, הוא שילם לפטריארך סך של 1.4 מיליון דולר כמקדמה על חשבון עסקת ירושלים. התשלום בוצע במזומן בשני חלקים, כל אחד בסך של שבע מאות אלף דולר. התשלום הראשון בוצע לדבריו לאחר חג הסוכות בעידודו של מר אמנון בבאי, אשר הבהיר לו בשמו של עו"ד הללי את חשיבות קידום העסקה מבחינתה של קק"ל, והוא מומן מכספו במלואו. לטענתו, הכסף ניתן על-ידו לפטריארך באופן אישי, שעה שבחדרו נכחו שני כמרים ושתי אחיות המטפלות בו בדרך-כלל, האחת צעירה והשנייה מבוגרת יותר. התשלום השני בוצע לאחר תשלום מקדמה בסך של מיליון דולר על חשבון התיקון השני לעסקת בית שמש כמפורט לעיל. גם הפעם, לדבריו, הובא הכסף למעון הפטריארך בתוך תיק ונמסר לו על-ידי הנאשם מס' 1 בחדרו. לטענתו, הוא לא קיבל מאת הפטריארך אישור כלשהו לביצוע התשלום ו"הכל נעשה בנאמנות ובכבוד" (ת/2, גליון 8 ש' 2-15).
37. תשלום יתרת התמורה עבור עסקת ירושלים: לגרסת הנאשם מס' 1, יתרת התמורה עבור עסקת ירושלים, בסך של שישה עשר מיליון דולר, הועברה במלואה לידי הפטריארך בחדרו ביום החתימה, עם מסירתם לידיו של השיקים שהוכנו כאמור מבעוד מועד, על-ידי עו"ד י' ויינרוט. תשעה מיליון דולר מתוך הסכום האמור הומרו, לדבריו, לכסף מזומן, בסיועו באמצעות חלפנים, כפי שיפורט להלן, ואילו גורלם של שבעה מיליון הדולר הנוספים נותר עלום.
לאחר שקיבל את המעטפה עם השיקים מעו"ד י' ויינרוט, פתח אותה נאשם מס' 1 ולגרסתו הראה לפטריארך את כל השיקים שבתוכה. הלה קיבל את המעטפה
--- סוף עמוד 32 ---
לידיו, בחן כל שיק ושיק ולאחר מכן הניחה מתחת לכר במיטתו (ת/2, גליון 15 ש' 1-6; ת/5, גליון 2 ש' 17-19). כפי שניווכח להלן, גם גרסה זו אינה משקפת מציאות אמיתית וכולה פרי הדמיון. הוסיף נאשם מס' 1 והעיד במשטרה, כי כיוון שהפטריארך היה מעוניין בכסף מזומן, הוא הציע לו להמיר באמצעותו את השיקים ביום ראשון אצל חלפן, בסיוע של אחד הכמרים (ת/2, גליון 11 ש' 23-25; ת/23, גליון 1 ש' 9-14). ואמנם, בבוקר יום ראשון הופיעו לגרסתו שני כמרים בפתח המלון שבו באותה התקופה הוא נהג להתאכסן. הנאשם מס' 1 טלפן לחלפן בשם שמעון גרוס (להלן: "גרוס") שבשירותיו כבר השתמש בעבר. דא-עקא, הלה הודיע לו כי לא יהיה באפשרותו לגייס במזומן את הסכום הנחוץ והפנה אותו לחלפן אחר מבני ברק, אחד בשם יצחק טויב (להלן: "טויב"). לאחר שיחת טלפון בנושא עם הנאשם מס' 2, שהכיר את טויב, נסעו הנאשם מס' 1 ושני הכמרים ברכבו השכור אל מקום המפגש שקבע הנאשם מס' 1 עם הנאשם מס' 2, ברח' עקיבא מול בנק דיסקונט בבני ברק (ת/2, גליון 16 ש' 16-28). כיוון שכבר בראשית הדרך, בעודו בירושלים, הודיע לו הנאשם מס' 2 שלא בטוח כי לטויב יהיה את מלוא הסכום הנדרש, עצר הנאשם מס' 1 בבית בנו בירושלים כדי לקחת מזוודה ובה שלושה וחצי מיליון דולר במזומן, שאותה השאיר שם מבעוד מועד. את המזוודה הוא מסר לידי הכמרים, שכלל לא טרחו לספור את הכסף שבה. השלושה המשיכו בדרכם לבני ברק, עד הגיעם למקום המפגש, שם כבר המתינו להם הנאשם מס' 2 וטויב (שם, גליון 17 ש' 1-6).