בשלב זה נכנס טויב אל סניף בנק דיסקונט, כשבידיו שישה שיקים על סך של מיליון וחצי דולר כל אחד (סה"כ תשעה מיליון דולר), שעד אז הוחזקו בידי הכמרים. בחלוף כעשר דקות הוא יצא, מכיוון שבנק המזרחי אשר עליו היו משוכים השיקים, סירב לאשר טלפונית את פירעונם. במצב דברים זה טלפנו הנאשמים לעו"ד י' ויינרוט וביקשו את סיועו. בעקבות התערבותו ולאחר בירור נוסף שערך טויב בבנק דיסקונט, הודיע האחרון לנאשמים כי הם יוכל לפרוע שלושה שיקים בלבד. לפיכך, את שלושת השיקים הנותרים הוא השיב לידי הנאשם מס' 1 (שם, ש' 7-15). הלה טלפן לגרוס ששהה אותה עת בתל אביב וביקש את סיועו בגיוס מיליון דולר נוספים. גרוס, מצדו, הבטיח לו כי ימסור לידיו את הסכום המבוקש אחר-הצהריים בשובו לירושלים וכי ידאג לפרוע את שלושת השיקים הנותרים, כך שהנאשם מס' 1 יוכל להשיב לחיקו את כספי המזומן שלגרסתו הוא מסר לידי הכמרים. בנסיבות אלו ביקש הנאשם מס' 1 לשים פעמיו לתל אביב, שם התעתד לפגוש את גרוס ולמסור לידיו את שלושת השיקים שטרם נפרעו. בטרם עזב את המקום השאיר את הכמרים במונית שעצרה בסמוך, לא לפני שהציג
--- סוף עמוד 33 ---
בפניהם את תוכן המזוודה, שלדבריו היו בה כאמור שלושה וחצי מיליון דולר במזומן, בחבילות של מאה אלף דולר כל אחת. לדברי הנאשם מס' 1, הכמרים נשארו במונית עם הכסף והמתינו לקבלת ארבעה וחצי מיליון דולר מטויב, כאשר הנאשם מס' 2 נשאר כדי לוודא את העברת הסכום האמור לידיהם (שם, ש' 15-24). את מיליון הדולר הנוספים שנותר חייב לפטריארכיה התחייב הנאשם מס' 1 למסור להם בשעה 17:00 אחר-הצהריים במלון פלאז'ה. לטענתו, כשעה עד שעה וחצי לאחר עזיבתו את מקום המפגש, עדכן אותו הנאשם מס' 2 טלפונית "שהכל בסדר והם קיבלו את כל הכסף" בקיזוז עמלה קטנה. את מיליון הדולר הנותרים אשר קיבל מגרוס, מסר לדבריו לכומר שלישי שהגיע למלון פלאז'ה בגפו (שם, גליון 18 ש' 3-14), ועזב את המקום במונית שהמתינה לו לאחר שקיבל לידיו את חבילת המזומנים (ת/3, גליון 12 ש' 9-14). לעומת זאת, הוא לא שב לפגוש את שני הכמרים אשר התלוו אליו לבנק דיסקונט (ת/2, גליון 22 ש' 1-3).
הנאשם מס' 1 חזר על עיקרי גרסתו זו, גם לאחר ששב ונשאל על-ידי החוקרים אודות המעמד מחוץ לבנק דיסקונט והתשלום לשני הכמרים בהמשך החקירה (שם, גליון 20 ש' 1 - גליון 21 ש' 12). עם זאת, בשלב זה חל בגרסתו שינוי בכול הנוגע לאופן שבו שילם טויב לכמרים את ארבעה וחצי מיליוני הדולר, שהיה אמור לקבל מבנק דיסקונט עבור פירעון שלושת השיקים הנ"ל. על-פי הגרסה המתוקנת, בשלב הראשון קיבלו הכמרים סך של שבע מאות אלף דולר בלבד ואילו היתרה ניתנה להם מאוחר יותר. הוא אף הוסיף, כי בהגיעו לאחר חג הפסח לארץ מסר לו זיסמן, כי "הפטריארך מרוצה וקיבל את כל הכסף" (שם, גליון 21 ש' 13-23). את השוני בגרסתו נימק הנאשם מס' 1 בכך, שבשיחה אשר קיים עם הנאשם מס' 2 הובהר, כי "מיד אחרי כן" כבר קיבלו הנאשמים שבע מאות אלף דולר מתוך הסכום הכולל, בעוד שטויב עסק בהשגת יתרת התמורה (שם, ש' 24 - ש' 28). כפי שיפורט בהמשך, גרסתו זו אינה עולה בקנה אחד עם גרסת הנאשם מס' 2, שבחקירתו טען כי הנאשם מס' 1 נכח במקום בעת שטויב יצא מסניף הבנק ובידיו שבע מאות אלף הדולרים ואף קיבל אותם מידיו (ת/20, גליון 5 ש' 23-25). היא גם אינה מתיישבת עם טענתו של הנאשם מס' 2, שלפיה הנאשם מס' וטויב סיכמו מראש - עוד בטרם עזב הנאשם מס' 1 את מקום המפגש - כי היתרה בשיעור של 3.8 מיליון דולר תשולם לכמרים בשלב מאוחר יותר (שם, גליון 6 ש' 26- גליון 7 ש' 2).