בחקירתו השנייה, ביום 30.6.00, שב הנאשם מס' 1 ותיאר בקווים כלליים דומים את השתלשלות האירועים בכול הנוגע להמרת ששת השיקים האמורים לכסף
--- סוף עמוד 34 ---
מזומן, בתוספת אי אילו פרטים (ת/3, גליון 9 ש' 25 - גליון 11 ש' 10). כך, למשל, הוא ציין שבדרכו אל בית בנו עצר לקנות משקאות וטלפן אליו משם כדי להודיע על הגעתו הצפויה לאיסוף המזוודה, וכי הסתייע באחרון לצורך הורדתה עד לרכבו. הוא גם הוסיף וציין, כי מדובר במזוודה בעלת גלגלים, דבר שאיפשר לסחוב אותה בקלות יחסית, חרף משקלה הכבד, וכי היא הוכנסה על-ידו לתא המטען של הרכב (שם, גליון 10 ש' 7-16).
עוד הבהיר הנאשם כי השיקים שהיו בידי הכמרים ואשר נמסרו על-ידו לטויב, היו אותם שיקים שנמסרו לפטריארך במועד החתימה (שם, ש' 19-20). גם בחקירה זו, כמו גם בחקירתו השלישית, שב הנאשם על גרסתו המתוקנת באשר להשתלשלות העברת הכספים מטויב לכמרים, שלפיה התשלום נעשה בשני חלקים (שם, גליון 11 ש' 25 - גליון 12 ש' 2; וראו גם בת/4, גליון 7 ש' 7-10). מכל מקום, הוא הכחיש כי ראה במו עיניו שהכמרים קיבלו כסף מטויב (שם, גליון 12 ש' 3-4; ת/4, גליון 13 ש' 1-6 ש' 11-15). הוא גם לא ידע להסביר מה עלה בגורלם של שבעה מיליון הדולר הנוספים, אשר שולמו לפטריארך באמצעות השיקים שמשך עו"ד ויינרוט (שם, גליון 2 ש' 3- ש' 9). לטענתו, מאז שמסר לפטריארך את שבעת השיקים על סך של מיליון דולר כל אחד, לא שב לראותם. הוא גם לא ידע להסביר מדוע הפטריארך לא מסר לידיו את כל שלושה עשר השיקים, על מנת שיפרע אותם עבורו (שם, גליון 15 ש' 15-19).
מן האמור ניתן ללמוד, כי כבר בחקירת המשטרה נשמעו גרסאות שונות של הנאשם מס' 1, העלולות ללמד על מוטיב שקרי. כל שכן כיום, עת אין על כך מחלוקת.
ב(3) גרסת הנאשם מס' 1 לגבי עבירות של שיבוש מהלכי חקירה והדחת עד
38. בחקירתו במשטרה מיום 8.3.01 טען הנאשם מס' 1 כי לא זכור לו שנכח בפגישה עם הנאשם מס' 2 ועם עו"ד פרי עם הגיעו ארצה, לאחר חשיפת הפרשה נשוא כתב האישום (ת/18, גליון 6 ש' 25-26). מכל מקום, הוא הכחיש את הטענה שלפיה הדיח את עו"ד פרי לשקר בחקירתו בנושא החתימות, תוך שהוא מתדרך אותו ומתאם עמו גרסאות באשר לאופן שבו כביכול חתם הפטריארך בפניו על מסמכי העסקאות. לדבריו, כאשר הגיע ארצה, עו"ד פרי כבר נחקר במשטרת ירושלים, כך שממילא לא יכול היה להדיחו לשקר בחקירה שכבר התקיימה (שם, גליון 8 ש' 4-8). הנאשם מס' 1 דבק בגרסתו, שלפיה "לא זכור לו" שהתקיימה פגישה שכזו, גם לאחר שהוצג בפניו כי הנאשם מס' 2 אישר את דבר קיומה של הפגישה, אם כי בשלב זה הוא ראה להבהיר כי