324. ההסבר העדכני לאירועים: בסיכומים הסבירו הסנגורים מדוע לא היה צורך לערוך הסכם עם הפטריארכיה לגבי קרקעות הרכבת, וניתן היה להסתפק בייפוי כוח בלבד (עמ' 85-86 לעיקרי הטיעון מטעם הנאשמים):
...באותו מעמד לא היה צורך בחתימה על הסכם הנוגע לחלקת הרכבת, שכן הסכם ירושלים (כולל התמורה הנקובה בו) 'כיסה' גם את חלקה זו. תוספת הסכום, אותה נדרשו הנאשמים להעביר לפטריארך, בגין עסקה זו, נבעה רק מהפרדת יפוי הכוח הנוגע לחלקת הרכבת מיפוי הכוח הנוגע לשאר קרקעות ירושלים. מן הטעם האמור, הסכים הפטריארך לחתום על יפוי הכוח, מבלי להתעקש על חתימת הסכם נפרד תחילה.
--- סוף עמוד 249 ---
דא-עקא, טענה זו כלל לא נשמעה מפי הנאשמים בעדותם והיא אף אינה מתיישבת עם גרסתם בדבר בטלות העסקה, העדר סיכום בנושא עם הפטריארך, מחסור בכסף למימונה והטעמים לכבישת הגרסה בחקירה במשטרה, באשר לחתימת ייפוי הכוח ביום 14.4.00. לוּ פני הדברים לאשורם היו כפי הטענה דלעיל, נראה כי הנאשמים היו טוענים זאת מייד שהרי לא היה אז צורך להסתיר את הדבר.
על-פי הקונסטרוקציה האמורה, הטענה לבסוף היא כי העסקה כשלה רק בשל בעיות מיסוי שהתגלו בה. את גרסתו של נאשם מס' 1 בדבר קשיי מימון לשאת במחיר העסקה (...שטרם סוכם), אשר נעדרה התייחסות לטעם העיקרי הנ"ל, מנמקים הסנגורים המלומדים בשניים: "ראשית, רבינוביץ חש 'כבול', אותה עת, לדברים שנכתבו במסמך ת/83 - עליו היה חתום ביחד עם ויינרוט - ולפיו, עסקת הרכבת לא הבשילה, כביכול, בשל 'קשיי מימון'...; שנית, רבינוביץ העדיף להצניע בפני החוקרים את העובדה, כי העסקה לא הבשילה בשל רצונם של ויינרוט והנאשמים לנקוט בפעולה שתכליתה הימנעות מתשלום מס מיידי לרשויות" (שם, עמ' 88-89). ת/83 הוא מכתב של עו"ד ויינרוט אל הנאשם מס' 1 לגבי בטלות תוקף ייפוי הכוח, כיוון שבפועל לא בוצעה עסקה. אכן, קשה לדעת את האמת ממי שבחירת גרסאותיו היא אצלו כחומר ביד היוצר, לפי צרכי המקום והשעה. ברור שבעסקה זו, לוּ הייתה אמיתית, היו נוצרים חיובי מס במתכונת שבה היא בוצעה, כאשר המוטב לפי ייפוי הכוח היא חברת אדמות הנוצרים בארץ ישראל ולא הנאשמים עצמם. העברה ביניהם אמורה אפוא להתחייב בסכומי מס. ואולם, עניין לנו בעסקה הנסמכת על מסמך מזויף, באין טענה מצד הנאשמים לגיבוש הסכמה מיוחדת לגביה עם הפטריארכיה. מהמכלול המפורט לעיל עולה בברור, שהפטריארך לא היה מוותר על תוספת כסף אם היה מדובר בעסקה אמיתית. ואכן, הטענה שלפיה הפטריארך נתן הסכמתו לעסקת הרכבת, מבלי שזכה לתמורה מלאה עבורה, אינה משתלבת לחלוטין עם דמות הפטריארך כפי שהנאשם מס' 1 עצמו תיארה ולימדנו אודותיה. כל שכן, כאשר הבעלות על הקרקע נקייה מחכירות וזכויות של צדדים שלישיים וזמינה לעסקה, שלא כמו קרקעות ירושלים המוחכרות עד לאמצע המאה עשרים ואחת (עמ' 350 ש' 7-14; עמ' 402 ש' 17-18). בשונה מעסקאות רגילות, אך בדומה לעסקאות לכאורה דנן, כאן "הצד השני" האמיתי היה לא אחר מאשר זיסמן, שהפנה את תשומת הלב לאפשרות לגרוף שטח נוסף להסדר המסמכים המזויפים.