זאת ועוד, גם מגרסת הנאשמים לא ברור מה הייתה הנחיצות לחתום על ייפוי הכוח ביום 14.4.00, באין עסקה ובאין הסכמה על תמורה. כל שכן כאשר החתימה בו מזויפת. על רקע זה יש לבחון את כבישת הגרסה בתחילת החקירה ואת הטעמים המשתנים לאי מימושה: אי השלמת הסיכום עם הפטריארך, קשיי מימון ובעיות מיסוי - הכול בטרם שולם דבר עבור "הסוכרייה" כביכול ובאין הסבר לנחיצות החתימה על המסמך. על אחת כמה וכמה אלה הם פני הדברים נוכח מדיניות הפטריארך, אשר עליה למדנו מהנאשם מס' 1, לקבל קודם כל את הכסף. לבסוף נציין, כי הטענה לביטול ייפוי הכוח, לו הייתה אמיתית, הייתה צריכה להימסר לפטריארכיה בהיותה כביכול הצד השני. למותר יהא לציין כי מאום לא נמסר לה.
ז' סיכום ביניים
327. מאזן הראיות הנסיבתיות, כמו גם מסקנות מומחיות מז"פ, מצביע על הנאשמים כעל מי שנטלו חלק בביצוע מעשי ההונאה והזיוף. למעשה הכיוון המרכזי הוא כלפי הנאשם מס' 1 וכנגזרת ממנו אל הנאשם מס' 2. עם זאת, טרם הגיעה עת לסיכומי חריצת הדין ולהסקת המסקנות הסופיות, שכן הנאשמים העלו טענות הגנה נוספות המחייבות בירור בטרם ירד המסך. באלו נדון אפוא עתה.
--- סוף עמוד 252 ---
ז' - מחדלי חקירה ודיון בטענות נוספות
א' כללי
328. טענות רבות השמיעו הנאשמים באשר למחדלים בניהול חקירת המשטרה, באופן שהיה בהם כדי לצמצם ואף למנוע כליל את יכולתם להתגונן מפני האישומים כלפיהם. אגב זאת הם טענו כי הם עצמם מהווים קורבן בשרשרת האירועים ולמעשה הפטריארכיה והפטריארך עצמו הוליכו שולל גם אותם. מכיוון שהתיק דנן מבוסס, רובו ככולו, על ראיות נסיבתיות ומדעיות, סבורים הסנגורים המלומדים כי קיימת חשיבות יתרה לבחינת מכלול הראיות שהיה מקום לאספן ואשר בעטיים של מחדלי חקירה לא נאספו. לטענתם, ראיות אלו היו משליכות ישירות על הפרשה כולה, מאפשרות לראות את התמונה בכללותה ובכך מְקִלּוֹת על בית המשפט להימנע מטעויות שבהיסק הגיוני. בהקשר לכך נפסק על-ידי השופטת ד' דורנר, בדנ"פ 3391/95 (בן ארי נ' מ"י, פ"ד נא(2) 377, 461 מול ב'-ג'), כהאי-לישנא:
הערכת משקלה של חטיבת ראיות היא אפשרית רק בהקשר של מכלול הראיות. מכאן שקביעת כל מימצא עובדתי, לרבות מימצאי מהימנות, על-יסוד חלק מחומר הראיות עלולה להוביל להערכה שגויה של משקל הראיות, וכתוצאה מכך לקביעה מוטעית של עובדות. ההסתברות לתוצאה מוטעית מתעצמת במשפט פלילי, לנוכח דרישת ההוכחה מעל לכל ספק סביר.