--- סוף עמוד 260 ---
(1) 566) או כאשר הוא אמור לעזוב את הארץ ולא ניתן להבטיח את שובו לעדות, בין אם הוא תייר (ע"פ 107/74 אבו מחסן נ' מ"י, פ"ד כח(2) 302, 304 מול ה'-ו'; ע"פ 252/73 שולמן הנ"ל) ובין אם הוא עד מדינה הנתון בסכנת חיים ובשל כך עומד לעזוב לחו"ל (ע"פ 79/73 לביא נ' מ"י, פ"ד כח(2) 505, 508 מול ז').
337. דיון: על יסוד מצבור החומר הראייתי לא נראה דופי בשיקול דעת המאשימה, שלא יכלה לצפות מראש את ההתרחשויות ועל כן לא הגישה בקשה לשמיעת עדות מוקדמת. באין צפי כאמור גם לא מתקיימת עילה לשמיעת העדות המוקדמת. אכן, היה ידוע שהפטריארך אינו בקו הבריאות והרשויות רצו להזדרז בהשלמת העסקה כל עוד הוא בחיים, ברם לא ניתן היה להניח שחייו כה קצרים, עד כי הוא לא יוכל להעיד במשפט. עוד אינני סבור כי כחלק מההליך החקירתי או ההליך המשפטי חלה על המאשימה החובה לקבל חוות דעת רפואית באשר למצבו הרפואי של העד. לא רק שהדין אינו מעגן חובה של עד לעמוד לבדיקות רפואיות, אלא שנראה גם בלתי סביר הדבר מצד רשויות המדינה לדרוש מאישיות דתית רמת דרג במעמדו לעמוד לבדיקה רפואית כדי לבחון את תוחלת חייה. אכן, כאמור, הפטריארך היה זקן, חולה ונזקק לדיאליזה, אולם אין לומר כי ניתן היה לצפות שהוא ילך לבית עולמו בטרם פתיחת המשפט (הפטריארך נפטר ביום 19.12.00, כשישה חודשים לאחר גילוי הפרשה, ואילו כתב האישום הוגש ביום 29.3.01 - עמ' 1928 ש' 3).
ד(2) בדיקת גרסת הנאשמים
338. הנאשמים טענו כי למעשה, הם עצמם נפלו קורבן למרמה מצד הפטריארכיה. לטענתם, כבר בראשית החקירה אספה המשטרה עדויות של בכירים במִנהל מקרקעי ישראל ובקק"ל, אשר עוד בטרם גיבוש העסקה התייחסו לאפשרות שההסכם לא יכובד על-ידי הפטריארך, בין אם ייטול את הכסף לעצמו ובין אם יתכחש לביצוע העסקה, עת ייוודע ברבים שהוא מכר קרקעות ליהודים. החשש האמור אף התעצם נוכח האיומים לפגיעה פיזית בו, לרבות רציחתו. חרף זאת לא בוצעה חקירה בכיוון האמור, על מנת לאשש או לדחות אפשרות זו.
יתר על כן. לטענת ההגנה, המדינה אינה יכולה לטעון למרמה כלפיה שעה שבכירי עובדיה החליטו כי היא לא תתקשר בעסקה ואף לא תוצג כבעלת עניין, אלא קק"ל היא זו שתהווה את ראש החץ ומשרד האוצר יעניק לה הלוואה מאחורי הקלעים למימוש העסקה. בנסיבות אלו טוענת ההגנה כי לא מדובר כאן רק באי בדיקת החשד,
--- סוף עמוד 261 ---
אלא בנקיטת מהלך אקטיבי להסתרת מעורבות המדינה בעסקה זו. מדינה הנוהגת כך והעוצמת עיניה, אינה יכולה - לפי הנטען - לבוא ולטעון כי רומתה, לא בכובעה האזרחי ולא בכובעה הפלילי.