בזיקה לאמור הסתמכו הסנגורים על אמרת עו"ד אבי דרכסלר, מי שכיהן בשעתו כמנהל מִנהל מקרקעי ישראל, שבה אמר: "לאחר הפגישה במשרד המשפטים התגבשה אצלי החלטה, שמדינת ישראל בכול מקרה לא תהא צד להסכם שבו. כפי שהבנתי, נעשתה עסקה מול פטריארך חולה ושספק גדול אם הכספים שהוא מקבל יגיעו לפטריארכיה. אני אמרתי את הדברים האלה, חזור והדגש בכל הישיבות... אני הודעתי לבועז רדאי שמִנהל מקרקעי ישראל לא יבצע את העסקה, כי המדינה לא יכולה להיות מעורבת בעסקה מן הסוג הזה, כלומר: בעסקה בה משולמים כספים במזומן ובה ידוע שהפטריארך יכול להיות שלוקח את הכסף לעצמו ולא מעביר אותו לפטריארכיה" (ת/37א, גליון 5 ש' 2-5 ו-ש' 10-18). חששות דומים הועלו גם על-ידי עו"ד הללי.
339. אכן, החשש מפני אפשרות של הונאה מצד הפטריארכיה ואפילו מצד הפטריארך עצמו עמד על סדר היום כל העת. כזכור, מכך חשש עו"ד י' ויינרוט יותר מכל, כאשר אפשרות של זיוף מסמכים כלל לא עלתה על דעתו. מטעם זה הוא עמד על אישור העסקה בידי נוטריון ובדיקה רפואית מקדימה של הפטריארך. דא-עקא, בהתנהגותו ובשקריו שלל נאשם מס' 1 את ביצוע הדברים כפי שנדרש. הוא עצמו היה מעורב במסכת האירועים אשר הובילה לכך שעו"ד פרי לא יכול היה לאמת את החתימות. יחד עמו הם יצרו מצג כוזב של ביצוע החתימות כראוי. הנאשם מס' 1 עשה כן מיד לאחר האירוע, בשלב ההליך האזרחי ובחקירה במשטרה - הכול עד לשלב המאוחר שבו עלה לדוכן העדים בבית המשפט, לאחר תום פרשת התביעה. בנסיבות אלו, ברי שהחקירה תתמקד בשאלת הזיוף, כאשר לחוקרים כבר היה ברור באותה עת כי חתימות כתב היד של הפטריארך, לאו חתימותיו הן (נ/26). כך גם באשר להרכבת הצילומים על מסמכי התיקון לעסקת בית שמש. עמדת הנאשמים מובילה לתוצאה אבסורדית: הם רוצים שהרשות החוקרת תבדוק זיוף על-ידי הפטריארכיה, כאשר הם עצמם כופרים במעשה הזיוף וטוענים לחתימה כדין. מכל מקום, מבחינת החוקרים לא דובר בתהליך התנכרות רגיל לעסקה, אלא בזיוף. מטעם זה ניטלו מהפטריארך דוגמאות חתימה, הן בהכתבה בעת החקירה והן באקראי מעסקאות קודמות. כשם שהחקירה הובילה למסקנה, שהחתימות אינן בכתב ידו של הפטריארך ועל כן מדובר בזיוף, היא יכולה הייתה להגיע למסקנה, שמדובר בכתב ידו ועל כן מדובר בניסיון התנערות של
--- סוף עמוד 262 ---
הפטריארכיה מהתחייבות אשר נטלה על עצמה. פשיטא, שהאפשרות נבחנה במהלך החקירה.
על רקע האמור גם לא ברורה טענת ההגנה למניעות מצד המדינה לטעון למרמה כלפיה, משום שבעטיים של שיקולים פוליטיים היא סירבה לבצע את העסקה בעצמה. אגב, לפי מצג שיצר נאשם מס' 1, הפטריארכיה ממילא לא הייתה מתקשרת עם המדינה. כזכור, כדי לטשטש את עקבות בעלי העניין, הוקמה חברת אדמות הנוצרים בארץ ישראל (ה-C.L.I.I.). אמנם, עו"ד דרכסלר התייחס לדרישת התשלום במזומן כסיבה לכך שהמדינה עצמה אינה יכולה לבצע את העסקה, ברם, דרישה זו הוצגה על-ידי הנאשמים בלבד. כפי שנוכחנו לעיל, מסלול התגלגלות הכסף מעיד על חלוקת שלל בין הנאשמים ובין זיסמן. מכל מקום, המדינה ורשויותיה נקטו באמצעי זהירות ואף הסתמכו על כך שעו"ד י' ויינרוט מטפל בעסקה, בין היתר, כדי למנוע פבריקציה מצד הפטריארכיה או מצד הפטריארך בעצמו.