הנני מאשר בזאת כי להוד מעלתו הפטריארך... יש זכות חתימה בלעדית לגבי כל נכסי הדלא-ניידי והנכסים האחרים של הפטריארכיה היוונית אורתודוכסית של ירושלים...
גם האישור ת/60, משנות השמונים, המעיד כי הפטריארך רשאי לייצג את הפטריארכיה היוונית ולחתום בשמה, אינו מאזכר את הצורך באישור של הסינוד.
לא אוכל לקבל את טענות המאשימה ולראות בנושא אי מתן אישור מאת הסינוד כאינדיקציה לכך שהעסקה לא סוכמה מעולם. ראשית, לא הוכח שהאישור הוא תנאי בלעדיו אין. נהפוך הוא, הוכח כי לפחות במקרה אחד אושרה עסקה במקרקעין ללא קבלת אישור של הסינוד, הגם שהוא ידע על העסקה באופן כללי (נ/86א, גליונות 4-5). גם ת/30 ו-ת/60 תומכים בכך. שנית, עניין לנו בכללי ניהול פנימי והסמכות הנחזית, לפי סעיפים 3 ו-6 לחוק השליחות, תשכ"ה-1965, בנסיבות שמתקשר בעסקה רשאי להניח כי הם התמלאו (ע"א 474/80 גרובר נ' תל יוסף בע"מ, פ"ד לה(4) 45, 54-55; ע"א 667/89 אוניברסיטת תל-אביב נ' שני, פ"ד מו(3) 316, 320-321).
ה(6) החיפוש אחר משקיע
364. במטרה להצביע על אותנטיות המגעים והעסקה עם הפטריארכיה, טענו הנאשמים שההתקשרות עם קק"ל הייתה מבחינתם ברירת מחדל. תוכניתם המקורית הייתה לממן בעצמם את עסקת ירושלים, באמצעות גיוס משקיע לקרקעות בית שמש בהיקף של 10% עד 15%, תוך אפשרות להוסיף כספים ממקורות פרטיים של נאשם מס' 1 ושל שותפיו (עמ' 1370 ש' 4-14). הסביר זאת הנאשם מס' 1: "כדי שלא אהיה תלוי בקק"ל ובכספים שלהם, ושאני בעצמי אוכל לשם בשביל הדבר הזה, כדי שהפיקוח יהיה אצלי ורק אחר-כך, מעמדת כוח, אוכל לעשות את העסקה עם קק"ל" (עמ' 1368 ש'
--- סוף עמוד 279 ---
7-10). עו"ד מסר אישר גרסה זו. לדבריו, הנאשם מס' 1 חיפש משקיע שירכוש חלקים מהזכויות בקרקעות בית שמש (עמ' 131 ש' 10-12) בכדי לממן את רכישת קרקעות ירושלים בכסף שיגייס מאותו משקיע פרטי (עמ' 131 ש' 13-17; עמ' 133 ש' 17-19). ואכן, נ/12 הוא טיוטת חוזה משנת 1999 עם קונה פוטנציאלי לרכישת חלק מהקרקעות, בעסקה אשר לא יצאה מן הכוח אל הפועל.
על רקע זה האמור נוצר הקשר עם עו"ד ש' בן עמי ובהמשך עם עו"ד י' ויינרוט (עמ' 1383 ש' 1-7), שבתחילה ייצג משקיע פוטנציאלי. לאחר מכן קיבל עו"ד י' ויינרוט את שרביט הייצוג (ת/64), כאשר המטרה הייתה לנצל את קשריו הטובים עם רשויות המדינה. ואכן, ההצעה לפנות לקק"ל באה ממנו, כדי להבטיח לקונה מטעמו את ההשקעה בתוספת רווחים, על-ידי מכירה של הזכויות בבית שמש ובירושלים לקק"ל. משכשלו מאמציהם של שני הפרקליטים למצוא משקיע לקרקעות בית שמש, החליטו הנאשמים להתקדם לקראת גיבוש הסכם עם קק"ל (עמה התנהל משא ומתן במקביל כל העת באמצעות מר בבאי), בנוגע לקרקעות ירושלים בלבד (עמ' 1419-1420).