אכן, עורכי הדין א' ויינרוט וש' בן עמי התרשמו מעט אחרת ממערכת היחסים שבין הנאשמים. עו"ד א' ויינרוט העיד כי הוא לא ראה כל הבדל ביניהם והם "היו שניהם כגוף אחד" (עמ' 438 ש' 10-16). עו"ד בן עמי העיד כי שניהם היו "אותו דבר" מבחינת הדומיננטיות שלהם בקידום העסקה. למרות זאת ציין האחרון כי הנאשם מס' 2 דאג לקבל את הסכמתו של הנאשם מס' 1 לכל נושא (עמ' 240 ש' 16-19). עדים אלה היו הפחות פעילים בקשריהם עם הנאשמים, ולא מן הנמנע שהתרשמו מפעולות נאשם מס' 2 בעת ששותפו שהה בחו"ל. בנסיבות אלו אין תמה כי גם לשיטת המאשימה הרוח החיה בפרשה הוא הנאשם מס' 1. הנאשם מס' 2 היה לו אך לעזר. ואכן, כל הפעילות בבית הפטריארך ביום 14.4.00, התמקדה אצל נאשם מס' 1 ואילו נאשם מס' 2 היה פסיבי למדי (חלקו הסתכם ברישום הסכומים על ההסכמים). הראשון גם היה בקשר האינטנסיבי עם זיסמן.
377. לטענת המאשימה, מערכת היחסים בין שני הנאשמים הייתה כשל שני שותפים אשר שיתפו פעולה זה עם זה באופן מלא, ולא הסתירו איש מרעהו דבר. מדובר היה ביחסי אמון מלאים כפי שגם הנאשמים עצמם הציגו זאת. לפיכך היא טוענת, כי אין להעלות על הדעת שנאשם מס' 1 ביצע את המיוחס לו בכתב האישום מבלי שנאשם מס' 2 היה שותף למזימה. ואכן, אף שהעברת המזומנים לא נעשתה לחשבונות בנק של הנאשם מס' 2, הוא התבטא בפני טויב, זמן קצר לאחר העסקה, כי מגיעים לו כספים מעסקה זו. כך העיד טויב בנושא: "כעבור יום-יומיים לאחר ה-16.4 פנה אלי מר מורגנשטרן וביקש שאארגן לו הלוואה של רבע מיליון דולר ואמר שכשהוא יקבל מויינרוט את היתרה של השיקים, אז הוא גם יחזיר לי את הרבע מיליון דולר וגם ילחץ על מי שצריך לסדר את כל נושא העמלות" (עמ' 1222 ש' 9-11). כך ניתנה ההלוואה המוסווית שבאה לידי ביטוי בשיק ת/142. לטענת הנאשם מס' 2 הוא לא קיבל מאומה מתוך עשרים מיליון הדולר של התמורה, ואת ההלוואה שהוא שלקח מטויב, בסך של 250,000 דולר, החזיר כשם שתמיד לווה והחזיר (עמ' 1741 ש' 7-8). עם זאת, הוא לא ידע להסביר מדוע טויב, חברו משכבר הימים, יעליל עליו שקיבל כספים בעקבות
--- סוף עמוד 290 ---
חתימת ההסכמים (שם, ש' 9-11). כל שכן כאשר טויב עשה כל מאמץ בכדי להגן על הנאשמים ולהתמזג עם גרסתם, ואף לא חסך דברי שקר לשם כך. ואכן, נאשם מס' 2 לא הראה מקור כספי שמכוחו יכול היה להחזיר הלוואה זו תוך זמן קצר.
378. הנאשם מס' 2 היה מעורב בכל שלבי העסקה לכאורה. הוא היה בפגישה הראשונה עם בבאי, זאת אף שלא בנוכחות הנאשם מס' 1 (עמ' 82 ש' 2-10; עמ' 116 ש' 6-7). בהמשך ליווה את הנאשם מס' 1 לאורך כל הדרך. לגרסתו, הוא היה מעורב בהעברת הערות לגבי הטיוטות של המסמכים ובא בדברים עם החלפן טויב לגבי המרת השיקים למזומן, זאת עוד לפני מועד החתימה הנטען. הנאשם מס' 2 היה מי שניסה לשכנע את עו"ד פרי לוותר על החתימה בכתב יד של הפטריארך ולהסתפק בחותמות, דהיינו - חותמת הפטריארכיה המתומנת וחותמת החתימה של הפטריארך (עמ' 853 ש' 4-10). הוא גם היה מי שגייס אותו לתפקיד (עמ' 750 ש' 18-19) למרות שעו"ד פרי הכיר את עו"ד י' ויינרוט עוד מתקופה קודמת. כיצד ניסה הלה לשכנע את עו"ד פרי בדבר? "הוא אמר שמצבו הכללי מאוד קשה והוא חולה מאוד ויהיה לו קושי פיזי לעשות כל כך הרבה חתימות. אני יכול להבין שאנשים במצב פיזי קשה כפי שהוא תיאר אותו, פשוט קשה להם לבצע את כל החתימות האלה... הנימוק היה גם שבמסגרת מצבו של הפטריארך, דובר גם על ידו הרועדת. זה חלק מהמצב הכללי שדובר על כך שלא יעמוד בכל המצב הזה" (עמ' 760 ש' 12-14). הוא גם ידע להפנות את תשומת לבו לאפשרות ש"בסיטואציה שתהיה יתכן שיהיו מסמכים רק עם צילום של החותמות" (עמ' 764 ש' 4-6). הנה כי כן, הוא היה מעורה בדברים היטב.