393. גרסת נאשם מס' 2 בעדות בבית המשפט: בעדותו בבית המשפט שב הנאשם מס' 2 ועמד על גרסתו במשטרה (עמ' 1703 ש' 12-15; עמ' 1708 ש' 10-11). עם זאת, הוא הודה כי בינו ובין עו"ד פרי התקיימו מספר פגישות, זאת אף לאחר שנחקר. כך גם אישר שהם נפגשו בקניון רמת גן, גם אם לא ידע לומר אם הפגישה התקיימה דווקא ביום 20.6.00, מכיוון שלדבריו הוא אינו זוכר תאריכים (עמ' 1703 ש' 18- עמ' 1704 ש' 17). לדבריו, המפגש עם עו"ד פרי בקניון לא היה אקראי ומפתיע מבחינתו, שכן הוא אמר לעו"ד פרי על כוונת הנאשמים להגיע למקום (עמ' 1709 ש' 9-15). מהראיות עולה שהשניים שוחחו טלפונית פעמים רבות באותו יום, בין השעות רבע לחמש אחר-הצהריים לרבע לשמונה באותו ערב (ת/23, גליון 12 ש' 1-6), כאשר לנאשם מס' 2 לא היה הסבר מניח את הדעת לסיבה שבעטיה הם נדרשו באותו יום לשוחח מספר פעמים כה רב (עמ' 1710-1711).
ג' המסקנות העובדתיות
--- סוף עמוד 304 ---
394. לא ניתן לקבל את גרסת הנאשם מס' 1 שלפיה הוא סירב להיפגש עם עו"ד פרי באותו ערב, זאת לא רק בשל הטעם הנ"ל שנתן ושאינו יכול להתקבל (ידיעת גרסתו מהתצהירים), אלא גם מפני שהיא אינה דרה בכפיפה אחת עם גרסת הנאשם מס' 2, המאשר את עצם קיומו של מפגש במגרש החנייה. מול גרסתו הרעועה והבלתי אמינה של נאשם מס' 1 עומדת גרסת עו"ד פרי, שכאמור, לא מתקבל על הדעת שהוא היה ממציאה כך סתם, תוך אפשרות לפגיעה אנושה במעמדו המקצועי ובנסיבות שגם הוא עצמו מעורב בדבר, שהרי לדידו, באותה מסכת אף הוספה גרסה בדויה לגבי נוכחותו בחדר הפטריארך. לעיל הובהרו נסיבות מתן האמרה, כאשר עו"ד פרי היה בטוח שהמשטרה עקבה אחריהם, ובהחלט מקובל עלי כי יש להעדיפה על פני העדות המאוחרת שלו ושל האחרים. בסיכומו של דבר נמסרו לאחר האירוע הנטען גרסאות דומות להפליא, שכולן שקריות. נוכח האמור, לא ניתן לקבל גם את גרסתו של נאשם מס' 2 בנושא. ואכן, הניסיון מצד הנאשמים להסתיר את המפגש האמור בעת חקירותיהם הראשונות במשטרה בולט ומעיד כי הם ביקשו להסתיר את הדבר. בנסיבות אלו ניסו הנאשמים להרחיק את עצמם לחלוטין מהמפגש עם עו"ד פרי באותו יום, עד שהם אף הסתירו את פגישתם במקום גם עם עו"ד בן עמי. בנסיבות אלו, אין תמה שבחקירות הנגדיות נמנעו הסנגורים דאז לחקור את עו"ד בן עמי בנושא המפגש עם הנאשמים.
395. בסיכומיהם טוענים הסנגורים כי לא ניתן להשתית הרשעה על עד יחיד כעו"ד פרי שהורשע בעדות שקר, הודה במתן גרסאות שונות והעיד על מצבו הנפשי המעורער. הוא עצמו העיד כי אותה עת היה במצב נפשי בעייתי ביותר, עד כי אמר דברים שהיו בגדר הזיה ודמיון, ואף הסביר כי עם חלוף הזמן נפשו מבריאה וגרסתו אמינה יותר. לפיכך, לדידו, דווקא גרסתו האחרונה עדיפה. הסנגורים מצביעים גם על מצב של היפוך היוצרות בענייננו. בעוד שצירו של סעיף 245 לחוק העונשין סובב סביב "המניע או מנסה להניע", לאמור, שמההנעה צומחת הכוונה להדיח, הרי לפי גרסת עו"ד פרי הוא יזם את המפגש בענייננו. עוד הם מסתמכים על דברי עו"ד פרי שלפיהם, גרסתו כלל לא הושפעה ממעשה ההדחה הנטען והוא אף לא הועמד לדין בעבירות של הדחה או שיבוש מהלך החקירה. במשפט העיד עו"ד פרי בקשר להשפעת ההדחה עליו: "לא על סמך מה שהם אמרו לי אמרתי את מה שאמרתי. אמרתי מתוך רצון להתגונן. זה שהם אמרו לי ותיארו לי בצורה קצת יותר מפורטת לא השפיע על המגמה הבסיסית שלי לומר את הדברים במגמה זו, בשים לב לטירוף הדעת בו הייתי נתון באותה עת" (עמ' 811-812). כך גם רשם במכתב ת/121: "לא היה כל תיאום. את הסיפור הזה כבר סיפרתי