--- סוף עמוד 42 ---
לכבישת גרסתו במשטרה. אלה הם פני הדברים גם באשר לטענותיו התמוהות בדבר אי חשיפת המידע האמיתי, הנוגע למעמד החתימה באופן ברור וחד משמעי בפני עו"ד י' ויינרוט ובפני הנאשם מס' 2, בתקופה שלאחר מעמד החתימה, בעת הכנת תצהירי ההליך האזרחי ולמעשה עד לשלב פרשת ההגנה.
ד(5) הסברו של הנאשם מס' 1 לגרסה השקרית שמסר במשטרה
49. הנאשם מס' 1 מסביר את גרסתו השונה במשטרה, לגבי מעמד החתימה, ברצונו להתאים את דבריו ל"כל החומר בהליך האזרחי, לרבות תצהירים של פרי ושל הרופא" (עמ' 1444 ש' 19 - עמ' 1445 ש' 1). בתמיכה לטענתו הצביע על אמירה של חוקר המשטרה, המופיעה באמרתו מיום 11.7.00 (ת/7, גליון 6 ש' 4-5), כהאי לישנא: "אנו אומרים לך שאמירת האמת חשובה הן לעניין האזרחי והן למשפט הפלילי...". לדבריו, הדבר מעיד על כך שהחוקר שמע והבין ממנו כי הוא רוצה לשמור על האינטרס שלו במשפט האזרחי (עמ' 1454 ש' 16-20). עוד ראה לנכון לפרט בעניין זה, כי בתוכן התצהירים שהגיש עו"ד ויינרוט, במסגרת התגובה לצו המניעה הזמני לו עתרה הפטריארכיה (ת/80, ת/80א ו-ת/80ב), נפלו אי דיוקים. לדבריו, התצהירים הועברו אליו בפקסימיליה לארצות הברית כשהם כבר חתומים, למרות שלדעתו הצגת הדברים במסגרתם "לא הייתה מדויקת בלשון המעטה". בעיקר הוא הדגיש את העובדה שבתצהירים נכתב כי הוא, הרופא ועו"ד פרי נכחו בעת החתמת החותמות, אף-על-פי שלפחות חותמת אחת, זו המתומנת, הייתה מוטבעת עליהם כבר כשירד עם המסמכים לראשונה ללובי התחתון וכל הנוכחים ראו זאת (עמ' 1443 ש' 5-17). עם זאת, אין לו הסבר מניח את הדעת מדוע כבר מלכתחילה, ואפילו במעמד החתימה ביום 14.4.00, לא גילה את האמת באזני עורכי הדין י' ו-א' ויינרוט ומר תנורי.
את העובדה שהוא נמנע מלחשוף את הגרסה האמיתית, לשיטתו, במהלך החקירה במשטרה הסביר בשלושה: ראשית, חששו שאם דבריו במשטרה יסתרו את תוכן התצהירים שנוסחו על-ידי עורכי דין ידועים, יאמינו להם ולא לו (עמ' 1445 ש' 5-6). שנית, לו היה מוסר את גרסתו כהווייתה במשטרה עלול היה להיגרם נזק חמור להליך האזרחי, מכיוון שבכך היו נחשפים השקרים שבתצהירים אשר הוגשו במסגרתו (עמ' 1445 ש' 6-7, ובלשונו שם ש' 16-17):
--- סוף עמוד 43 ---
היה לי כמובן אינטרס לשמור על המסגרת כפי שהם שומרים, אותו הדבר. סך הכל העסקה הייתה עסקה.
שלישית, כיוון שהצהרה כוזבת בתצהיר מהווה עבירה פלילית, חושף אי האמת בהם נחשב ל"מוסר" ודינו מיתה. לטענתו, התייעץ בעניין זה עם שני אדמו"רים, רבנים שהם שכניו בארה"ב (עמ' 1488 ש' 2 - עמ' 1489 ש' 2), שהנחוהו כי "שב ואל תעשה - עדיף" (עמ' 1469 ש' 15; עמ' 1489 ש' 15-16).