--- סוף עמוד 56 ---
עבריינית אחת. בכך נבדלות נסיבות המקרה שלפנינו מזה אשר נדון ע"פ 446/01 רודמן הנ"ל.
63. על רקע מכלול המפורט לעיל, ההתייחסות לשתי העבירות דלעיל תהא כאל עבירה אחת.
ב' יסודות העבירה
ב(1) הערך המוגן
64. הערך החברתי המוגן המונח ביסוד עבירת המרמה הוא חופש הרצון, חופש הפעולה וחופש הבחירה של המרומה (ע"פ 752/90 ברזל נ' מ"י, פ"ד מו(2) 564, 564 מול ב'-ג'; ע"פ 8710/96 מרקדו נ' מ"י, פ"ד נא(5) 481, 536-537). הדבר מבהיר גם, מדוע אין הכרח שבעטיה של המרמה יגרמו למרומה נזק או הפסד מוחשיים. כפי שנפסק בע"פ 752/90 ברזל הנ"ל (563-564):
חזות הכול בעבירה של קבלת דבר במירמה הינה ביתרון או בהישג למרמה, ולא בחסר למרומה... הפסד למרומה יכול שיתבטא רק בעצם הפגיעה שנפגע בחופש השיקול וההכרעה שלו כתוצאה מן המרמה.
הנזק הכרוך במתן הדבר מתבטא בעצם נתינתו עקב המרמה: שהנותן - מאבד 'דבר' שהיה קודם לכן 'בידיו'; והמקבל - זוכה ב'דבר' שלא היה משיגו ללא המרמה", זאת "בין שמתן הדבר כרוך ב'חסרון כיס' ובין שאין עמו נזק חומרי כלל" (י' קדמי על הדין בפלילים חוק העונשין - הדין בראי הפסיקה (חלק שני, תשס"ו) 871. הדגשים מצויים במקור - מ' ג'). משמעות הפגיעה בחופש הרצון של המרומה היא "שאם היו נפרשות בפני המרומה כל העובדות לאשורן, אפשר שהיה פועל, או שחייב היה לפעול... אחרת מכפי שפעל" (ע"פ 8710/96 מרקדו הנ"ל, בעמ' 540 מול ג', בעקבות ע"פ 752/90 ברזל הנ"ל).
ב(2) היסוד העובדתי
65. העבירה של קבלת דבר במרמה היא עבירה תוצאתית. היסוד העובדתי של העבירה כולל רכיב התנהגותי שעניינו הצגת טענה כוזבת, הרכיב הנסיבתי הוא "דבר" והרכיב התוצאתי הוא "קבלה". מדובר בתוצאה מסוג מיוחד, המקפלת בתוכה מרכיב
--- סוף עמוד 57 ---
התנהגותי שהוא קבלת "הדבר". כבכול עבירת תוצאה, נדרש קשר סיבתי בין ההתנהגות (המצג הכוזב) ובין התוצאה (קבלת ה"דבר") (שם, 537 מול א'). בקיומו של קשר סיבתי זה טמון מרכז הכובד של הפגיעה בערך המוגן בעבירה, הוא חופש הרצון (שם, 540 מול ד').
סעיף 414 לחוק העונשין מגדיר את המושג "מרמה" לעניין עבירות המרמה, הסחיטה והעושק שבסימן ו' לפרק י"א. הגדרה זו משמשת בעת ובעונה אחת הן את היסוד העובדתי והן את היסוד הנפשי. לעניין היסוד העובדתי, המושג "במרמה" מבטא את הטענה הכוזבת גופה; ואילו לעניין היסוד הנפשי הוא מבטא את ידיעתו של הַמְּרַמֶּה להיות הטענה כוזבת או את היעדר האמון מצדו באמיתות הטענה (קדמי, שם, 864).