בכול הנוגע ליסוד העובדתי, יסוד המרמה מוגדר בצורה רחבה מאוד הן לעניין תוכן המצג והן באשר לדרך יצירתו. מבחינת תוכן המצג קובע סעיף 414 לחוק, כי כל "טענת עובדה בענין שבעבר, בהווה או בעתיד" עלולה להוות מצג שווא. מבחינת דרך יצירת המצג הוא קובע, כי כל טענה הנטענת "בכתב, בעל פה או בהתנהגות" עלולה להוות מצג שווא (ע"פ 8710/96 מרקדו הנ"ל, בעמ' 537 מול ה'). הפסיקה נקטה בפרשנות מרחיבה לעניין הרכיב ההתנהגותי שביסוד העובדתי של עבירת המרמה, כך שהוא כולל גם הצגת מצג כוזב באמצעות אי גילוי עובדות מהותיות, שבנסיבות העניין מתבקש גילויין, וכן התנהגות שממנה משתמע מצג חיובי שאינו אמת (ע"פ 3363/98 קניאז'ינסקי נ' מ"י, פ"ד נג(2) 479, 517 מול ה'-ו'; ע"פ 5734/91 מ"י נ' לאומי ושות' בנק להשקעות בע"מ, פ"ד מט(2) 4, 22 מול א').
גם הרכיב הנסיבתי "דבר" מוגדר בצורה רחבה בסעיף 414 לחוק והוא כולל "מקרקעין, מיטלטלין, זכות וטובת הנאה". אף שהדרישה ההיסטורית - אשר הייתה מעוגנת בפקודת החוק הפלילי 1936, לפיה המרומה יפעל עקב המרמה "לרעתו" - אינה מופיעה בהגדרת המושג "לרמות" שבסעיף 414 לחוק העונשין וגם אינה נרמזת בהגדרת העבירה שבסעיף 415 לחוק, משתמעת מן הפסיקה דרישה להוכחת חסר למרומה לצד ההישג למרמה. מדובר בהישג ובחסר מכל סוג, בין אם חומרי ובין שאינו חומרי (קדמי, שם, 869-870). זאת ועוד, פגיעה בחופש הרצון של המרומה, שאותה כאמור בא האיסור על עבירת המרמה למנוע, יכולה להתקיים גם במקרים שבהם ה"דבר" נמסר למרמה מידי צד שלישי (ע"פ 8710/96 מרקדו הנ"ל, 538 מול א').
--- סוף עמוד 58 ---
ב(3) היסוד הנפשי
66. היסוד הנפשי הנדרש לגיבושה של העבירה הוא מחשבה פלילית רגילה של מודעות להתקיימות יסודותיה העובדתיים של העבירה. לא נדרשת כוונה במובן הרצון לקרות ההתרחשות (שם, בעמ' 537 מול א'-ב') ודי אם יוכח כי המרמה נהג במודעות, אדישות או קלות דעת, כלפי האפשרות לקבלת הדבר כתוצאה ממעשה המרמה וכלפי יתר הרכיבים העובדתיים, לרבות קיומו של קשר סיבתי בין "מעשה המרמה" ובין "קבלת הדבר" (קדמי, שם, 865).
הווי אומר, היסוד הנפשי של עבירת קבלת דבר במרמה מצריך הוכחת שני רכיבים: האחד, מודעות כלפי הכזב שבמצג (או היעדר אמון באמיתותה) וכלפי אפשרות קבלת דבר מכוחו; השני, פזיזות כלפי אפשרות התרחשות התוצאה של קבלת הדבר (שם, שם). כך סוכמו הדברים על-ידי השופטת שטרסברג-כהן בע"פ 5734/91 לאומי ושות' בנק להשקעות הנ"ל (פ"ד מט(2) בעמ' 22, מול א'-ב'):