--- סוף עמוד 99 ---
נוכח העובדה שהיא לא ניסתה להשיג בעצמה או באמצעות החוקרים דוגמאות מחתימת אקראי של הפטריארך בראשי תיבות (שם, עמ' 24).
130. סנ"צ שוחט, מצדה, דווקא סברה כי מדובר בהשוואה לגיטימית בין סימני כתב הנבדלים זה מזה בכמותם, אך לאו דווקא במאפייניהם המורפולוגיים והאחרים. אמנם היא אישרה כי חתימות בראשי תיבות, המורכבות משני סימנים בלבד, יכולות להקשות עקרונית על המסקנות בשל האפשרות הקלה יותר לזייף אותן, אולם הוסיפה וטענה כי במקרה דנן אין זה כך. שני טעמים לדבר: ראשית, מספר החתימות שבמחלוקת עמד על 60, כך "שמבחינה כמותית יש בחתימות שבטיעון די חומר כדי להגדיר תכונות כתיבה החוזרות על עצמן, להגדיר וריאציות של הכותב וכו'" (עמ' 547 ש' 18 - עמ' 548 ש' 9). שנית, היכולת להגיע למסקנה אינה מותנית רק במספר הסימנים, אלא גם באיכות תכונות הכתיבה הנמצאות בכתב שנבדק (עמ' 547 ש' 6-8). במקרה דנן קיים שוני צורני "ההולך לאורך כל הדרך בצורה עקבית בחתימות שבטיעון ובצורה עקבית בחתימות שבדוגמאות ואין ביניהן קשר" (עמ' 548 ש' 5-9).
אכן, מעדותה של סנ"צ שוחט עולה (עמ' 617 ש' 4-11) כי היא אינה מקבלת את ההנחה באשר לקיומו של שוני הכרחי בתכונות הכתיבה (להבדיל מהצורה) בין חתימה בראשי תיבות ובין חתימה מלאה:
אם מדובר בראשי תיבות שהן אותיות ולא שרבוט סתמי, הייתי מתפלאת אם הן היו שונות בתכונות הכתיבה שבהן מכתב היד בחתימות המלאות, או בכתב היד בכלל של הכותב. אם אני חותמת בראשי תיבות א.ש. זה ה-א.ש. שלי ולא של מישהו אחר. פשוט חתימה יותר מצומצמת עם פחות תכונות ונתונים. גם אם ראשי התיבות נכתבים לאט יותר בהשוואה לחתימה, ההבדלים לא צריכים להיות משמעותיים. אני מסמנת גם ראשי תיבות שמי על גבי מסמכים והם שונים מראשי תיבות שמי על גבי מסמכים בבנק. זה שונה אך עדיין הכתב הוא אותו כתב.
--- סוף עמוד 100 ---
בהתאם לכך מתנגדת המומחית לסיווגה של בדיקת ראשי תיבות כקטגוריה נפרדת של בדיקת מסמכים. היא רואה בה חלק אינטגרלי של הבדיקה הכללית, אף אם היא מחייבת נקיטת זהירות גבוהה יותר, בשל מיעוט הכתב וכמות תכונות הכתיבה שבו (עמ' 618 ש' 7-16). זאת ועוד, הזהירות המיוחדת שלה נדרש הבודק במקרה כזה נוגעת, לדידה, לזיהוי החיובי הקושר בין כותב החתימה בראשי תיבות ובין כותב פוטנציאלי, להבדיל משלילת זהות (עמ' 618 ש' 1-4; עמ' 619 ש' 1-3). לטענתה, השימוש במינוח ראשי תיבות הוא סמנטי בלבד ואין בו כדי לשנות מן העיקרון שמדובר בהשוואה בין סימני כתב (עמ' 619 ש' 18 - עמ' 620 ש' 5. וכן, בעמ' 634 ש' 8-10; עמ' 670 ש' 18-19):