--- סוף עמוד 111 ---
לית-מאן-דפליג, בתיק המעבדה לא מופיע כל רישום או תיעוד לבקשתה של סנ"צ שוחט להמציא לה את מסמכי ת/92 המקוריים (עמ' 581 ש' 18-20), זאת להבדיל מן הרישום המופיע ביומן התיק (נ/25) לגבי דרישתה של האחרונה את יפויי הכוח המקוריים, שעליהם מופיעות החתימות שבמחלוקת (עמ' 579 ש' 11-18). סנ"צ שוחט גם לא זכרה אם ביקשה מהחוקר את המסמך המקורי של ההסכם. בנסיבות אלו היא רק יכלה להעריך שנהגה כך "כי אנו תמיד מבקשים את המקור" וקיבלה תשובה שלא ניתן להשיגו. לכן החליטה לעשות שימוש בחתימות מצולמות (עמ' 580 ש' 7-9). היא דבקה בגרסתה גם כאשר הוצג בפניה מזכרו של החוקר ג'ורג' קיוורקיאן מיום 11.6.00 (נ/29), המתעד את תפיסת המסמכים בפטריארכיה. שם נאמר כי אין אפשרות לקבל מסמכי מקור, כיוון שהם שמורים בפטריארכיה לדורי דורות. לדבריה, אם החוקר לא היה אומר לה שהמצאת המקור אינה אפשרית, בודאי הייתה מעכבת את התשובה עד לקבלת המסמכים המקוריים (עמ' 582 ש' 7-17). מכל מקום, היא אישרה שלא יזמה בעצמה פניה אל הפטריארכיה במטרה להשיג דוגמאות מקוריות (עמ' 585 ש' 9-20; עמ' 586 ש' 12-13; עמ' 612 ש' 2-4). סנ"צ שוחט הסכימה, ש"זה לא בסדר" שאין בתיק תיעוד לשיחתה עם החוקר ג'ורג' בעניין דרישתה לקבל מסמכים מקוריים וש"טוב היה אילו זה היה נרשם", אך דחתה את הטענה כאילו מדובר בדברים החשובים ביותר (עמ' 583 ש' 2-7).
145. אכן, דין היעדר רישום אודות פגישתה של המומחית עם החוקר לצורך קבלת החומר ופתיחת תיק המעבדה אינו כדין היעדר רישומים אודות הנחיות מקצועיות שניתנו ובירורים מקצועיים אשר נערכו אגב הליך הבדיקה במעבדה. הרישומים מן הסוג האחרון חיוניים ליכולתם של הנאשמים להתחקות אחר התנהלותה המקצועית של המומחית במהלך הבדיקה ולעמידה על המהלכים הפרטניים שבהם נקטה לצורך ביצועה. בדרך זו יוכלו לנסות ולאתר פגמים ותקלות אפשריים, שיש בהם כדי לערער את חוות דעתה. עם זאת, וחרף היות הרישום בגדר חובה מהותית היורדת לשורש זכותו של הנאשם להתגונן כראוי כנגד האישום וחיונית להגשמת האינטרס הציבורי שבבירור האמת - לא כל מחדל רישום יוביל באחת לאיון משקלו של התוצר הראייתי הרלוונטי. המשקל שיינתן לקיומו של המחדל ייגזר ממידת הפגיעה בהגנת הנאשם על רקע מכלול הראיות.
בהקשר האמור נקדים ונציין כי למרות שבכתובים אין ביטוי לדרישת המסמך המקורי כמתחייב מן ההלכה הפסוקה, הרי לגרסתה של סנ"צ שוחט בעניין קיומה של דרישה כזו - ולמזער, היותה ידועה לחוקרים שהיו אמונים על חקירת הפרשה, אף אם היא לא חודדה על-ידה באופן פוזיטיבי - יש תימוכין בעדותו של החוקר ג'ורג' קיוורקיאן עצמו ובעדות מפקדו דאז. רפ"ק חיים גז, מי שעמד בשעתו בראש מפלג ההונאה של מחוז