--- סוף עמוד 112 ---
ירושלים שם החלה החקירה, העיד כי כראש היחידה הוא הדריך את החוקרים ביחידתו לשאוף תמיד לקבל את המקור, וכך נהג גם במקרה הזה (עמ' 1881 ש' 13-14). הדברים אושרו למעשה גם בעדותו של החוקר קיוורקיאן, שהעיד כי על-פי הנחיות מז"פ שהיו ידועות לו בשעתו "היה צורך לתפוס קודם כל מסמכים מקוריים החשודים כמזויפים" (עמ' 1321 ש' 10-11), "כי הבדיקה יותר טובה" (שם, ש' 13). יוטעם גם כי מר קיוורקיאן לא שלל באופן פוזיטיבי את טענת המומחית שלפיה היא ביקשה ממנו לדאוג להמצאת המסמכים המקוריים. טענתו הייתה כי הוא אינו זוכר דרישה כזו. להערכתו, לו הייתה דרישה כאמור כי אז לא מן הנמנע שהיה דואג לקבלת צו בית משפט לצורך תפיסתם (עמ' 1322 ש' 16-18).
146. כמדומה שבנסיבות אלו, השאלה האם הייתה או לא הייתה דרישה מפורשת שלא תועדה בכתובים מצדה של סנ"צ שוחט להשגתו של המסמך המקורי, מאבדת במידה רבה ממשמעותה. מכל מקום, סבורני כי בנסיבות העניין אין להפריז במשמעות השימוש בעותקים המצולמים או במחדל הרישום בעניין זה, נוכח עדותה של המומחית כי איכות הצילום הייתה טובה ואפשרה להשוות היטב בין החתימות שבמחלוקת ובין דוגמאות החתימה. כל החומר שהגיע לאחר מכן רק חיזק את מסקנותיה.
אכן, לצורך השוואת כתבי יד לבירור קיומו של זיוף קיימת עדיפות ברורה לקבלת המסמכים המקוריים. נקודת מוצא זו מקובלת גם על המומחית מטעם המאשימה, אשר הסכימה כי "תמיד טוב יותר לראות את המקור" (עמ' 581 ש' 9) ו"אם אין ברירה אפשר לעשות השוואה לצילומים" (עמ' 579 ש' 11). מטעם זה היא אף נמנעה מלסמן את ההעתק הצילומי של ייפוי הכוח, אשר צורף לצו בית המשפט בהליך הביניים האזרחי (המדובר בנ/28, שהוא צילום של ייפוי הכוח של עסקת ירושלים), במסגרת הכנת חוות הדעת נ/38, והעדיפה להמתין עד להמצאת ייפוי הכוח המקורי שעל קיומו כבר ידעה בשלב זה (עמ' 578 ש' 16 - עמ' 579 ש' 13). עם זאת, הקושי בהסתמכות על העתקים מצולמים לצורך השוואת כתבי יד נכון לשיטתה לגבי קביעה פוזיטיבית בדבר קיומה של זהות בין חתימות, אך לא כן באשר לשלילת זהות, כפי המקרה דנן (עמ' 585 ש' 1-2).
147. על החשיבות שבהשוואת כתבי יד על יסוד מסמכים מקוריים עמד בעדותו גם רפ"ק גז (עמ' 1881 ש' 12-14):
כשמז"פ מבצעים השוואה בתיק חקירה הנוגע לזיוף, הדרישה היא לקבל את המסמך המקורי. כל השוואה אחרת מורידה מערך ההשוואה ולכן אני כראש יחידה תמיד הדרכתי את