152. כנקודת מוצא מקובל עלי, כי ככל שמאגר החתימות הידועות המצויות לפני המומחה הוא מגוון יותר ומתפרש על פני תקופות שונות בחיי הנבדק, כך גדלים הסיכויים
--- סוף עמוד 117 ---
שיקל עליו להגיע למסקנות בעניין קיומו או היעדרו של קשר בין חתימות אלה ובין החתימות שבמחלוקת, שעה שהוא בא לערוך השוואה ביניהן. עם זאת, דעתי היא כי בנסיבות העניין לא היה במיעוט היחסי של החתימות הידועות כדי לגרוע ממסקנותיה של המומחית. הדברים מקבלים משנה תוקף נוכח העובדה שעובר לעריכת חוות הדעת ת/88 עמדו לנגד עיני המומחית חתימות הפטריארך על גבי הסכם בית שמש המקורי. ואמנם, מעבר לכך שההסכם נחתם בשנת 1995, כחמש שנים לפני התרחשות הפרשה נשוא האישום, יש לו חשיבות גם במובן זה שהנאשם מס' 1, כמי שהיה צד לו, יכול היה להיווכח באופן בלתי אמצעי מאותנטיות המסמך והחתימות המופיעות עליו. כפי שיובהר להלן, לכך גם מצטרפת העובדה כי עסקינן במקרה של שלילת זהות בין כתבי היד ולא בזיהוי פוזיטיבי של הנבדק כבעל החתימות שבמחלוקת.
ו(5) דיות דוגמאות החתימה, ההבחנה בין זיהוי חיובי ושלילת זהות
153. ההגנה יצאה כאמור חוצץ גם כנגד ההבחנה שערכה המומחית בין זיהוי חיובי ובין שלילת זהות, בכול הנוגע לדיות דוגמאות החתימה לצורך בצוע ההשוואה בין כתבי היד. טענתה בהקשר זה היא שדווקא כיסוי ה"רכיב הספקולטיבי" של המסקנה בדבר שלילת זהות, השולל את האפשרות שהנבדק חתם אי פעם חתימה הדומה בתכונותיה לזו שמחלוקת, מחייבת את המומחה לאסוף מספר רב יותר של דוגמאות חתימה מתקופות שונות בחיי הנבדק.
154. סנ"צ שוחט מצדה לא הסכימה עם המינוח "ספקולטיבי", והבהירה כי למרות שבמרבית המקרים שבהם נמצא שוני במספר תכונות כתיבה בין כתבי היד המושווים, משאירים פתח תיאורטי לאפשרות כתיבה שלא באה לידי ביטוי בדוגמאות הנבדקות, הרי ש"במקרים חריגים של הבדל מהותי באיכות הכתב, ניתן לשלול את הקשר בין החתימות שבטיעון ובין הדוגמאות בצורה החלטית..." (עמ' 639 ש' 11-17).
155. סבורני כי השפעת ההבחנה בין זיהוי חיובי ובין שלילת זהות על היקפן וטיבן של דוגמאות החתימה שעליהן יסתמך המומחה בתהליך ההשוואה של כתבי היד, לא התבררה די צורכה בחקירתה של המומחית. ההגנה מצדה לא הזימה את גישת המומחית בחוות דעת מטעמה או בהצגת ספרות בנושא. מנגד לכך, לגישת המומחית נמצא עיגון מסוים, ולו ברמה הרעיונית, בדמות ההבחנה המוכרת במשפט לעניין דיות הראיות או מידת ההוכחה לצורך קביעת ממצא חיובי בהשוואה לממצא שלילי. כמדומה, להבחנה זו יש בסיס גם בפסיקה הנוגעת לזיהוי על-פי כתב יד. כך היה אחד השיקולים שעמדו ביסוד זיכויו של המשיב בע"פ 179/79 (מ"י נ' גברון, פ"ד לד(2) 688): לרשות המומחית דשם לא הועמדו מספיק דוגמאות חתימה שבכוחן לבסס את המסקנה כי החתימה על המסמך החשוד