--- סוף עמוד 69 ---
מה שכתוב ועל כל שנעשה על ידי מר ו', כיוון שהוא הכין את השטר, והוא אשר הגיש לרבנית לחתום, ומאחר שהיא מצהירה שלא הבינה את תוכן החוזה, הרי בודאי שהסתמכה על זה שהגיש לה לחתום, והכין לה את התוכן. ואף שלא ידעה על מה שהיא חותמת, אך הדין הוא כאילו שהתחייבה לקיים כל מה שנעשה על ידו של מר ו'. והרי כך המשמעות בדברי הרמב"ן שהבאנו לעיל, שאם חותם על השטר, מבלי להבין על מה שחותם, הרי זה נחשב כהבעת הסכמה לזה שהכין לו את השטר, ואף שהוא בעצמו לא חשב על הדבר כלל וכלל. כי הרי, לכאורה, קשה ההוכחה שהרמב"ן מוכיח, שאף שלא הבין, מ"מ הוא מתחייב לכל מה שכתוב בשטר. והוכיח זאת, ממה שאמרו שאם הבעל אומר: 'לפקדון', והשליח אומר: 'לגירושין', השליש נאמן. לכן, גם בכתיבת השטר, סומך על זה שכותב השטר. אך, לכאורה, יש להבדיל בין שתי ההלכות, כי הרי כשהשליח אומר 'לפקדון', אנחנו מאמינים שכך אמר הבעל, וידע מה שאמר.... אבל כשחתם על דבר שאינו יודע כלל וכלל, אולי לא מועילה התחייבות כזאת, ללא ידיעה? ובהכרח לומר, כי הרמב"ן מפרש שיתכן אמנם שהבעל אמר בזמנו: 'לפקדון', אלא שעם כל זאת אנו יוצאים מתוך הנחה שהבעל מסכים, מראש, שאם לאחר מכן יאמר השליח: 'לגירושין', הרי הוא מביע הסכמתו, מראש, לכל מה שיאמר השליח, כיון שהשליח מחזיק את הגט, ובידו לעשות כרצונו, הרי הוא גומר בדעתו לעשות כדברי השליח. כמו כן, כשחותם על דבר מבלי שידע על כך, אנו יוצאים מתוך הנחה, שיש לו סמיכות דעת על כל מה שכתוב, כי אחרת לא היה חותם.
ועיי' בתוס' הרא"ש, גיטין ס"ד:
'שאני ממון דאיתיהיב למחילה, וכיון שהאמינו ומסר בידו, נתרצה עליו למחול ממונו, ואפילו הוא משקר. אבל
--- סוף עמוד 70 ---
במילתא דאיסורא, אין בידו להאמינו. ורב חסדא אמר, דבגט נמי שליש נאמן... דעל דעת כן הוא נתן לו, שיהא לגרושין, אם יאמר: 'לגרושין', אע"פ שהוא משקר.
לאור הסבר זה, אף אם השליש משקר, ואומר ההיפך ממה שנאמר לו, בכל זאת סובר רב חסדא שהשליש נאמן, דעל מנת כן נמסר לו הדבר שיעשה כרצונו, וכאמור, הבעל הסכים לכך מראש, שסומך על אמירת השליש, אף אם הוא אומר ההיפך מזה שנאמר בעת מסירת השלישות.
ואם צודקים אנו בהנחה זו, שהרבנית אינה יכולה להישבע ולהכחיש את העד, הרי החתימה שלה היחידה נשארה קיימת ומחייבת את השותפות, כדין שותף שמכר ללא דעת חבירו, שהמכירה היא בעלת תוקף".
206. עינינו רואות, שוב, כי הלכת השולחן ערוך בדבר תוקף התחייבות וחתימה של מי שאינו יודע על מה חתם, מבוססת על אימון אישי של החותם, במי שמסר לו את המסמך לחתימה, כמו האימון שנותן הבעל לשליש, כאשר הוא מוסר לו גט, והגט ניתן לפקדון או למסירה. אימון זה יכול להשפיע גם על דיני איסור והיתר, של גירושי האשה.