בצד התכלית המיוחדת שעניינה מניעת ירידה לחייו של החייב מונחת התכלית הכללית שעניינה הגנה ושמירה על כבוד האדם והחירות של החייב (ראו: בג"צ 5304/92 פר"ח 1992 סיוע לנפגעי חוקים ותקנות למען ישראל
--- סוף עמוד 100 ---
אחרת – עמותה נ' שר המשפטים, פ"ד מז(4) 715, בעמ' 759; וכן: מ' אלון, כבוד האדם וחירותו בדרכי ההוצאה לפועל – ערכיה של מדינה יהודית ודמוקרטית (מהדורה שניה, תש"ס); א' מגן "חירות הפרט וחייבים בהוצאה לפועל", הפרקליט, כרך מ (תשנ"א-תשנ"ב), עמ' 384; ש' דורנר "מאסר חייבים בהוצאה לפועל" , הפרקליט, כרך מא (תשנ"ג-תשנ"ד), עמ' 470). תכלית זו מעוגנת בחוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו. כבודו של האדם כולל בחובו, כפי שראינו, הגנה על מינימום הקיום האנושי (ראו בג"ץ 161/94 אטרי נ' מדינת ישראל (לא פורסם) [פורסם בנבו]. אדם המתגורר בחוצות ואין לו דיור, הוא אדם שכבודו כאדם נפגע; אדם הרעב ללחם, הוא אדם שכבודו כאדם נפגע; אדם שאין לו גישה לטיפול רפואי אלמנטרי, הוא אדם שכבודו כאדם נפגע; אדם הנאלץ לחיות בתנאים חומריים משפילים, הוא אדם שכבודו כאדם נפגע (ראו: א' ברק, פרשנות במשפט, כרך ג, פרשנות חוקתית (נבו, תשנ"ד), בעמ' 423). כך כבודו של כל אדם; כך כבודו של חייב שאין בידו לשלם חוב פסוק במועדו וכך כבודו של חייב על-פי חוב פסוק ממזונות.
התכליות המונחות ביסוד חוק ההוצאה לפועל מצויות לעתים קרובות בהתנגשות. כך לעניין התכליות המיוחדות וכך לעניין התכליות הכלליות. אשר לתכליות המיוחדות, הרי לא פעם הצורך להבטיח לנושה גבייה מהירה ויעילה של החוב מתנגש בחוסר היכולת של החייב. אשר לתכליות הכלליות, הרי קיים מתח פנימי בין הצורך להגן על הקניין ולהבטיחו ולעתים גם על כבוד האדם של הזוכה, ובין הצורך להגן על כבוד האדם של החייב ולהבטיחו. אכן, כבוד האדם, כערך חוקתי, עשוי להופיע בשני הצדדים של המאזניים. 'יש להסתכל... על כבוד האדם בשני הכיוונים, כאילו בעיניו של האל יאנוס. אין להטות את הפנים רק לכיוון אחד ולנהוג בברירנות'
--- סוף עמוד 101 ---
(מ' שמגר, "מגמות במשפט" , עיוני משפט, כרך כ (תשנ"ו-תשנ"ז), עמ' 5, בעמ' 14).
נדרש אפוא איזון בין התכליות (המיוחדות והכלליות) המתנגשות. מטבע הדברים כי איזון זה ייתן משקל נכבד לזכויות של הזוכה ולאינטרסים של הזוכה ושל הציבור, שהרי ההתדיינות המשפטית נסתיימה. זכותו של הזוכה מעוגנת בפסק-דין סופי. על החייב לקיים את פסק-הדין. זו נקודת המוצא. מטבע הדברים, האיזון בין הזכויות והאינטרסים של הזוכה לבין הזכויות והאינטרסים של החייב יפגע בדרך-כלל בחייב בצורה קשה יותר מאשר בנושה."