בחקירתה הנגדית העידה עו"ד הרפז על הקשר שהיה לה עם המנוחה ועל ביקורה בבית המנוחה, באומרה:
"על פעולות שעשיתי בעבר היא גם לא שילמה לי. היא נתנה לי ייפוי כוח כללי לצורך פעולות בבניין ברחוב חיסין. לא טיפלתי בבעיות. זה היה יותר מידי בלבול מוח מצידה. כתבתי אולי שני מכתבים לשכנים בדבר בנייה לא חוקית... מעולם לא גביתי ממנה שכר טרחה. היא הייתה קצת קשה, הבנתי מרם..." (עמ' 6 לפרוטוקול)
--- סוף עמוד 30 ---
"היא הזמינה אותי לארוחת צהריים. היא הכינה משהו ואני אכלתי. אני זוכרת ירקות חתוכים..." (עמ' 7 לפרוטוקול)
יתרה מזו, עו"ד הרפז העידה שזו צוואתה הנוטריונית הראשונה, וכן העידה שהיא אינה בקיאה בתקנות הנוטריונים, לרבות האגרה שיש לגבות. על חוסר התמצאותה בחוק ובתקנות ניתן ללמוד מדבריה היא עצמה:
"אני מכירה את חוק הנוטריונים ואת תקנותיו, לא על בוריים אבל קראתי." (עמ' 2 לפרוטוקול)
"זו הצוואה הנוטריונית הראשונה שעשיתי. הייתי חסרת ניסיון. מאז עשיתי הרבה צוואות לרבות נוטריוניות. עשיתי פעולות נוטריוניות עד אז, אבל זו צוואה נוטריונית ראשונה. כעורך דין ערכתי ועשיתי צוואות לפני עדים טרם צוואה זו." (שם)
"...כאשר ערכתי את הצוואה לא ידעתי שיש פגמים. היום אני יודעת שיש פגמים והם..." (שם)
"לא ידעתי שיש תקנה (9), על פיה אני אמורה לגבות שכר עבור פעולה נוטריונית מחוץ למשרד... הייתי נוטריון חדש, לא ידעתי על הוראה זו." (עמ' 3 לפרוטוקול)
"אני מעיינת בתקנה 13. אני לא מכירה את הסעיף. אני מודה שאני לא מוחקת סעיפים." (עמ' 4 לפרוטוקול)
"אין לי פנקס צוואות, יש לי קלסר בו מתויקים הצוואות שערכתי." (שם)
14. העובדה כי עו"ד הרפז שימשה גם כנוטריון איננה מספיקה לעניינו, ועל כן מסקנתו של בית המשפט קמא, כי העובדה שעו"ד הרפז החזיקה ברישיון לעסוק כנוטריון מספיקה לנו לצורך סעיף 22 לחוק, לפחות איננה נקייה מספקות (סעיף 26 לפסק הדין), אם לא מעבר לכך.
--- סוף עמוד 31 ---
עו"ד הרפז הגיעה לבקר את המנוחה בביתה לאחר שקבעה עימה פגישה טלפונית, התפתחה ביניהם שיחה שארכה כשעתיים ובמהלכה, יתכן שהמנוחה התייעצה עם עו"ד הרפז לגבי צוואתה. שיחה זו מובנת על רקע היחסים שהיו קיימים בין עו"ד הרפז למנוחה. עם זאת חסר כאן המימד של אותו מעמד טקסי רשמי של מצווה בפני רשות, המבטיח שהמצווה עשה את חשבון הנפש, והגיע להחלטה לאחר שיקול רציני (פרשת מוסד אריאל, שם 479 – 480).