"(א) לא היה לבית המשפט ספק באמיתותה של צוואה, רשאי הוא לקיימה אף אם יש פגם בחתימתם של המצווה או של העדים או בתאריך הצוואה או בהליכים המפורטים בסעיפים 20 עד 23 או בכשרות העדים."
הסעיף משתמש במונח "צוואה" ולא במונח "נייר שהמבקש טוען שהוא צוואה", מהניסוח האמור אנו למדים, שצריך שיתקיים, לפחות, "גרעין" של צוואה, על מנת שניתן יהיה להתעלם מפגם שבגדרי סעיף 25.
למרות שלדעתנו לא קיים "גרעין" של צוואה, לאור האמור לעיל, נבחן האם הפגמים בצוואה מאפשרים לבית המשפט לעשות שימוש בסמכותו בסעיף 25 לחוק ולאפשר את קיומה:
א. חתימת המצווה וחתימת הרשות
בניגוד לצוואה בכתב יד וצוואה בעדים, אין צורך בחתימת המצווה על הצוואה שנעשתה בפני רשות. אין גם דרישה לחתימת הרשות כעדה לעשיית הצוואה. המחוקק מסתפק בפיקוחה של הרשות ואישורה על פני הצוואה על הקראתה והצהרת המצווה, וכפי שבא לידי ביטוי על-ידי ש' שוחט:
"פעולתה של הרשות כמפקחת על תהליך עשיית הצוואה כולו מהווה בטוחה פורמלית לאמיתות הצוואה ולגמירת-דעתו של המצווה." (שוחט, שם 131)
העובדה שאין צורך בחתימת המצווה על הצוואה רק מעצימה את כוחה של הרשות, ומחייבת אותנו לנהוג במשנה זהירות לגבי הנתון שעו"ד הרפז לא אישרה את הצוואה, אלא רק לאחר חמש שנים מיום כתיבת המסמך, ושנה לאחר מות המצווה.
אינני יכול להצטרף לדעת חבריי, כי לו הייתה עו"ד הרפז חוזרת למשרדה ומצרפת את האישור הנוטריוני והסרט האדום לצוואה בו ביום, הייתה זו צוואה תקפה לכל דבר ועניין (פסקה 25 לפסק הדין של השופט מ' רביד; פסקה 36 לפסק דינו של השופט מ' דרורי). דעתי היא, כי עדיין היה עלינו לבדוק את מכלול הנסיבות, ולבחון האם נותר בליבנו ספק באמיתותה.
--- סוף עמוד 35 ---
ב. התאריך בצוואה בפני רשות
בצוואה בפני רשות אין בחוק דרישה קטגורית לציון תאריך כפי שאנו מוצאים בצוואה בכתב יד ובצוואה בכתב (שוחט, שם, שם). חשיבות ציון התאריך נועדו בעיקר לצורך ראייתי, כפי שמופיע בסעיף 22(ו) לחוק:
"(ו) צוואה בפני רשות תהיה ראיה לכאורה שהאדם הנקוב בה כמצווה עשה את הצוואה ושנעשתה ביום ובמקום הנקובים בה כיום העשייה ומקומה."
גם אם נקבל את עמדת בית המשפט קמא כי מרכיב זה איננו מרכיב קרדינלי בצוואה, וכי אין בו כשלעצמו כדי לפגום בתקפות הצוואה, ואולם היעדר התאריך בצוואה הנוטריונית (הן בנוסח המקורי והן בנוסח המועתק) מצטרף ליתר הפגמים, ומקשה עלינו לראות במסמך זה צוואה. יחד עם זאת, העדר התאריך מלמד על הלך הרוח של עו"ד הרפז, שסברה שעוד יהיה המשך לעניין, וכי היא תשוב לירושלים לכשתכין את הצוואה, ולאחר שישולם לה שכרה, שהרי לשיטתה רק אם היו משלמים לה היתה באה, לפיכך מדוע באה בפעם הראשונה אם לא שולם לה מראש עבור ביקור זה?