מן הבחינה המהותית - משמעותה של הצהרת המצווה הינה, ככל הנראה, שהרשות תציין כי נכחה לדעת לאור דרך עשיית הצוואה שהצוואה נעשתה מתוך רצון חופשי של המצווה (שוחט, שם).
--- סוף עמוד 38 ---
סיכום ביניים
18. אילו היה מדובר בפגם בודד, שהוא בר ריפוי, יתכן וניתן היה לרפאו בעשיית שימוש בסעיף 25 לחוק, אך כוחם המצטבר של הפגמים משאיר ספק רב ביותר לגבי אמיתות הצוואה, אומד דעת המצווה או גמירות דעתה, ועל כן אין לדעתנו לעשות שימוש בסעיף 25 לחוק ולרפא את הפגמים הללו, כדברי השופט א' רובינשטיין בע"א 5869/03 נילי חרמון נ' בנימין גולוב, תק-על 2004(4), 154 ,עמ' 158 (להלן: "פרשת חרמון"):
"השכל הישר מורנו גם, כי הצטברותם של אירועים וזיקות שאולי כל אחד מהם כשלעצמו לא היה בו כדי להציב תוית של נטילת חלק בעריכת הצוואה, הנה בהיקבצם יחד ב"מבט על" אל המכלול, יוצרים הם אותה השתתפות בעריכתה שיש בה כדי לפסול. לא הרי טלפון בלבד אל עורך הדין לקביעת פגישה כהרי העברת תוכן הצוואה אליו על ידי הנהנה לשם הכנתה, ולא הרי תשלום שכרו של עורך הדין על ידי הנהנה בעמדו לבדו כהרי הצטרפו לנושאים אחרים."
אמנם מדובר לעיל בסוגיית נטילת חלק בעריכת צוואה, אולם הרציונאל הוא זהה.
סעיף 25 לחוק
19. נוסחו של סעיף 25 לחוק, שעמד בתוקפו במועד הרלוונטי לצוואה נשוא הערעור, קבע:
"(א) לא היה לבית המשפט ספק באמיתותה של צוואה, רשאי הוא לקיימה אף אם יש פגם בחתימתם של המצווה או של העדים או בתאריך הצוואה או בהליכים המפורטים בסעיפים 20 עד 23 או בכשרות העדים."
מלשון החוק עולה כי השימוש בהוראת סעיף 25 נתון לשיקול דעתו של בית המשפט, אך בטרם יעשה שימוש בסמכותו זו, על בית המשפט להשתכנע מעל לכל
--- סוף עמוד 39 ---
ספק שהוא באמיתות הצוואה כדי לקיימה. הפסיקה משתמשת במונחים של "בטחון מלא", "ודאות מוחלטת, ללא שום ספק" באמיתות הצוואה (ע"א 564/71 הרטה (נשר) אדלר נ' מאיר נשר, פ"ד כו (2) 745, בעמ' 747 (להלן: "פרשת אדלר"). דרגת השכנוע בה מדובר גבוהה אף יותר מזו הנדרשת לנו במשפט הפלילי, וכפי שמציין כב' השופט א' ריבלין בע"א 2098/97 אלברט בוסקילה נ' שמעון בוסקילה ואח', פ"ד נה(3), 837, בזו הלשון:
"לא די בכך שבית המשפט ישתכנע מעבר לספק סביר בדבר אמיתות הצוואה; הפעלת סעיף 25 לחוק מותנית בכך שלבית המשפט לא יהיה כלל ספק באמיתות הצוואה (ע"א 430/73 אקשטיין נ' כהן, פ"ד כח(2) 432, 435), וכי יש בה אכן, משום ביטוי לרצונו האמיתי והחופשי של המצווה." (שם, 851)