קיים איפוא החשש, כפי שפורט לעיל, שעו"ד הרפז הייתה מעוניינת בתוצאות לטובת משיב מס' 1 אשר הזמין אותה, ובמיוחד לטובתו הוא, אשר ביקש ממנה לערוך את צוואת המנוחה, ואף שילם את שכר טרחתה. חשש זה רק מחמיר לאור הקרבה המשפחתית בין עו"ד הרפז למשיב מס' 1. אמנם לא דנו בשאלת מעורבותו של משיב מס' 1 בהכנת הצוואה, בהיותו נהנה, אך עצם מעורבותו, כפי שהעידה עו"ד הרפז, מאפילה גם על מהימנות גרסתה של עו"ד הרפז, והיא עצמה מעידה:
"כשנאלצתי להכין כדי לרפא את הפגם, טילפנתי לרמי לויטין, שהוא מאוד כועס עלי, ואמרתי שישלח לי שכר
--- סוף עמוד 46 ---
טירחת הנוטריון, ואז הכנתי את החותם ואת הסרט האדום. זה היה ב – 11/11/02 לאחר הפטירה." (עמ' 3 לפרוטוקול)
"...אני לא זוכרת, אבל יתכן שהשכר שביקשתי ממר רמי לויטן, כולל גם את עריכת מסמך הצוואה עצמו." (שם)
אמור מעתה, שמשיב מס' 1 ידע מראש מה אמור להיות כתוב בצוואה, שכן אם הוא לא ראה אותה, מפני שלא יצר עימה קשר מאז עריכתה ועד מותה של המנוחה, ואם גרסת המשיבים היא כי הוא רק הפנה את עו"ד הרפז לדודתו, ולא היה מעורב בתוכן הצוואה באופן אישי, מדוע עליו לכעוס על עו"ד הרפז?
24. עו"ד הרפז הורשעה בפלילים בעבירות לפי סעיפים 98(א) ו-98(ג) לחוק מיסוי מקרקעין (שבח, מכירה ורכישה), התשכ"ג - 1963, עבירות שיש עימן קלון. עו"ד הרפז נידונה לשלושה חודשי מאסר בעבודת שירות, לשבעה חודשי מאסר על-תנאי ולתשלום קנס בסך 30,000 ₪. כמו כן, הושעתה עו"ד הרפז בהמשך הדרך מתפקידה כעורכת דין (וכפועל יוצא מכך גם מהיותה נוטריון) על-ידי בית הדין המשמעתי של לשכת עורכי הדין בישראל, ובסופו של יום בית המשפט העליון קיבל את ערעור הועד המחוזי, והשית על עו"ד הרפז השעיה בפועל למשך 8 חודשים, והשעיה על-תנאי של שנה למשך שלוש שנים (על"ע 8509/03 מיום 1.12.04). למרות זאת, בחרה היא להסתיר את העובדות הנ"ל, ובחרה שלא להצהיר על הרשעתה וההליכים המשמעתיים בתצהיר. גזר הדין המרשיע ניתן ביום 3.11.2002 ואילו האישור הנוטריוני על גבי הצוואה נעשה ביום 11.11.2002. אמנם אין עשיית האישור אסורה על-פי החוק, אך יתכן שלא היה ראוי לבצע אישור זה בנסיבות המקרה. אין אנו מסכימים עם קביעתו של בית המשפט קמא, כי בהרשעתה על עו"ד הרפז בהצהרה כוזבת למס שבח אין כדי להשליך על מהימנותה בעדותה בתיק דנן. להיפך, לדעתנו יש בכך, ובמיוחד בהסתרת מידע זה, כדי להשליך ישירות על אמינותה.