לאור הסיבות והנסיבות שפורטו לעיל, אמינות עדותה של עו"ד הרפז מוטלת בספק, בלשון המעטה, ועל כן היות המסמך אשר ערכה "צוואה" גם הוא מוטל בספק.
ההסדר הדיוני
--- סוף עמוד 47 ---
25. בדיון שנערך ביום 13.12.03 הגיעו הצדדים להסדר דיוני, לפיו תחילה ישמעו ראיות ויינתן פסק דין חלקי בנוגע לבקשה לקיום הצוואה הנוטריונית. לצורך כך תשמע אך ורק עדותה של עו"ד נילי הרפז, היה ובית המשפט קמא יחליט שלא לקיים צוואה זו, ישמעו טיעונים משפטיים לגבי נפקות הצוואה משנת 1984. האם היה על בית המשפט לכבד ההסדר הדיוני, עליו הסכימו הצדדים, ללא כל עוררין?
הסדר דיוני, כגון דא, עשוי בדרך כלל לייעל עד מאוד את ההליך המשפטי. לכן, ככלל, יש לברך על הסדרים כגון אלה שמטרתם לצמצם את מספר העדים, וכל עוד אין בהסדר כדי לגרוע מיכולתו של בית המשפט לעשות משפט, זכאים הצדדים לצפות ולדרוש שההליך ינוהל על-פי המתכונת שנקבעה בהסדר עליו הסכימו מראש. אך אין ההסדר בבחינת "ראה וקדש", ואם מתברר שניהול ההליך על-פי ההסדר הדיוני לא יאפשר לבית המשפט להכריע במחלוקת האמיתית רשאי בית המשפט להתיר סטייה מן ההסדר (ע"א 4384/90 שמעון ואתורי ואח' נ' בית החולים לניאדו ואח', פ"ד נא(2) 171, בעמ' 189-190 (להלן: "פרשת ואתורי")). על כך נאמר ברע"א 3915/04 איילון חברה לביטוח בע"מ נ' רפי אטיאס (מיום 17.5.05 פורסם באתר נבו) מפי כב' השופטת א' פרוקצ'יה בזו הלשון:
"מכאן, כי בית המשפט, אף שהוא נוטה לכבד הסדרים דיוניים בהליך אזרחי, מוסמך לסטות מהם מקום שנסיבות בעלות משקל מצדיקות זאת (השוו: רע"א 6092/04 י.מזרחי קבלנות כללית נ' בנק דיסקונט למשכנתאות (לא פורסם) פסקה 12; רע"א 8781/96 נעלי דאלי אופנת אלפיים נ' הבנק הבינלאומי הראשון (לא פורסם))." (פסקה 4)
ובהמשך נאמר:
"בנסיבות אלה אין לומר כי בית המשפט שלערעור חרג מסמכויותיו בקובעו כי יש לדחות את ההסדר הדיוני שנתקבל על ידי הצדדים ... נועדה להגשים תכלית של בירור ענייני ושלם של הסוגיות השונות העולות במשפט ולהבטיח כי התוצאה שתושג בסופו של יום תשען על מערכת ראייתית מלאה ובדוקה היטב." (פסקה 5)
דין זה יפה גם לענייננו, ועל כן היה על בית המשפט קמא להתייחס בזהירות להסדר הדיוני עליו הוסכם בין הצדדים. יתכן שלו היה כתוב בתצהירה של עו"ד
--- סוף עמוד 48 ---
הרפז על עברה הפלילי, כי אז בית המשפט קמא לא היה מאשר את ההסדר. נראה לנו, כי בנסיבות העניין ראוי היה להעדיף שיקולי צדק על-פני התחשבות בהסדר הדיוני. מבחינת המשיבים היה רק תצהירה של עו"ד הרפז, ולמעשה על-פי ההסדר ויתרו רק על העדת המצהירים מטעם המערערת, לפיכך אין לפרש את ההסדר הדיוני כמעניק מעמד חזק יותר לעו"ד הרפז, או לראות בה כעדה ניטרלית כביכול. על כן היה צורך להעיד את משיב מס' 1 באשר לנסיבות האירוע. העובדה שמשיב מס' 1 בחר שלא למסור תצהיר ואף לא להעיד, בה בעת שיכול היה לשפוך אור על נסיבות המקרה, עומדת לחובתו (ע"א 526/85 דרורה פוצ'קוב ואח' נ' עדה פאר ואח', פ"ד מא(4) 335). סדר הדין אינו אלא אמצעי להשגת המטרה של עשיית משפט צדק, ואין להפוך את האמצעי למטרה בפני עצמה (ראה ע"א 189/66 עזיז ששון נ' קדמה בע"מ, פ"ד כ(3) 477, בעמ' 480; וכן פרשת ואתורי, בעמ' 188 - 189).