--- סוף עמוד 52 ---
על פי עקרונות משפטיים אלה, הוא הדין, בהסכמה דיונית.
8. העניין שבפנינו - הסכם דיוני בדבר הכרעת הדין על פי עדות של עד פלוני - אינו חדש בעולמנו. לפני כאלפיים שנה, דנה בכך המשנה. וכך שנינו במשנת סנהדרין, פרק שלישי, משנה ב (תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, דף כד, עמ' א):
"אמר לו: 'נאמן עלי אבא', 'נאמן עלי אביך', 'נאמנים עלי שלושה רועי בקר' - רבי מאיר אומר: יכול לחזור בו. וחכמים אומרים אינו יכול לחזור בו".
9. אומנם, על פי לשון המשנה, מדובר בקבלה או בהסכמה לגבי בורר או דיין שפסול לדון מדין קירבה (אביו של אחד הצדדים) או מדין העדר כשירות (רועה בקר), כלשון רש"י על המשנה: "נאמן עלי להיות דיין; אבא, פסול מן התורה לדונני לא לזכות ולא לחיוב". אך כלל זה חל גם לגבי עד, שהוא פסול או קרוב. כך רואים את הסוגיה גדולי הראשונים: הרי"ף (דף ד, עמ' א, בדפוסים שלנו) והרא"ש (פיסקי הרא"ש, סנהדרין, פרק שלישי, סימנים ד ה). הסמ"ע , על שולחן ערוך, חושן משפט, סימן כב, סעיף קטן א, מביא את שתי הגישות ואומר: "רש"י פירש דין זה במשנה דמיירי [=שעוסקים] בקיבלו לדיין. וכן כתב הטור. אבל ודאי, לאו דווקא קאמר, אלא הוא הדין לעדים, מהני [=עוזרת] קבלת קרוב או פסול, וכפשטא דלישנא [=וכשפשטות הלשון] דנאמן עלי. וכן מוכח בגמרא (סוף דף כה, עמ' ב) וכן דעת הרי"ף והרא"ש".
10. בשני המקרים ההלכה היא כדעת חכמים ( על פי הכלל הידוע: "יחיד ורבים - הלכה כרבים"), כי צד אינו יכול לחזור בו מהסכמתו.
וכך מסוכמים הדברים אצל הרמב"ם, הלכות סנהדרין, פרק ז הלכה ב (ובאותו לשון מובאים הדברים גם בשולחן ערוך, חושן משפט, סימן כב, סעיף א):
"מי שקיבל עליו קרוב או פסול, בין להיותו עד עליו, אפילו קיבל אחד מהפסולים בעבירה כשני עדים כשרים להעיד עליו, או כשלושה בית דין מומחין לדון לו, בין שקיבל על עצמו לאבד זכויותיו ולמחול מה שהיה טוען על פיהן, בין שקיבל שיתן כל מה שיטעון עליו חברו בעדות זו הפסול או בדינו, אם קנו מידו על זה - אינו יכול לחזור בו; ואם לא קנו מידו - יכול לחזור בו עד שייגמר
--- סוף עמוד 53 ---
הדין. נגמר הדין והוציא הממון בדין זה הפסול או בעדותו - אינו יכול לחזור".
11. בספרות הלכתית יש המפרשים את תוקפה של הסכמת הצדדים מכוח הגדר של "הודאת בעל דין", ומדגישים כי הסכמה זו "צריך לעשותה בפני בית דין, כי רק שם ניתן לומר שהיתה לו [לבעל הדין] גמירות דעת מלאה" (זאת תמצית הדברים המובאת בבירור הלכה, על מסכת סנהדרין, דף כד, בערך "קבלת קרובים ופסולים לדין ולעדות", עמ' סג ואילך, בסעיף ט, בעמ' סה).