ומזה הטעם השני, ראוי לדון גם על פי עדות הישמעאלים, כיון שקיבלם עליו - נתקבל עדותן בבית דין. ואם יאמר [ה]אומר: עדות הישמעאלים גרע מעדות קרובים ורועי בקר, לפי שעדות קרובים כשר לעלמא, וכן רועי בקר אין פסולם אלא מדרבנן, אבל אילו שאינם בני ברית, המאמינם עליו, אין בדבריו כלום וגוזמא בעלמא קאמר. הא ליתא [=זה אינו נכון], שאין גוזמא גדולה ממי
--- סוף עמוד 55 ---
שהוא פטור לגמרי ומאמין הבעל דבר עצמו, כגון ההיא דרצונך השבע וטול.
ומה שאמרו בתוספתא (סנהדרין, פרק ה, סוף הלכה א), היה חייב לחברו שבועה, אפילו נשבע בחיי הקרן, אינו יכול לחזור בו, ואין לך גוזמא גדולה מזו. ואף על פי כן, כיון שקיבל עליו בפני בית דין - אינו יכול לחזור בו.
בנדון זה, גם כן שקיבל עליו עדות הישמעאלים בפני השופט, ונתקבלה עדותן לבקשתו, אינו יכול לחזור בו.
נאום החותם לבקשת השר הנכבד הנזכר ובמצוותו, יצחק ב"ר ששת זלה"ה."
13. במקרה שלפנינו, כל אחד מן הצדדים רצה כי הצוואה המעניקה לו את הרכוש היא זו שתאושר בבית המשפט לענייני משפחה. כל הצדדים הסכימו כי השאלה תוכרע על פי עדותה של הנוטריונית עו"ד הרפז. לכן, ניתן לומר ביחס לכל הצדדים, כי כל צד "קיבל על עצמו לאבד זכויותיו ולמחול מה שהיה טוען על פיהן, וקיבל שיתן כל מה שיטעון עליו חברו בעדות זו הפסול", כלשון הרמב"ם (שהובא לעיל בפיסקה 10).
מאחר והסכמה זו נעשתה בפני בית המשפט לענייני משפחה, היא מוכיחה על גמירות דעת מלאה, ולכן תקפה לכל הדעות, גם בהלכה (ראה פיסקה 11 לעיל). הצדדים שבפנינו ביקשו מבית המשפט כי יכריע על פי עדותה של הנוטריונית, ושיחררו את יתר העדים לבתיהם, ובמקרה כמו זה יש לנהוג על פי גישתו של הריב"ש כי כאשר נתקבלה העדות לבקשתו של בעל הדין, אין הוא יכול לחזור בו (ראה פיסקה 12 לעיל).
14. בהקשר זה אעיר, כי עו"ד נפתלי שילה, ב"כ המערערת,ביקש להשמיע עדים בפני ערכאה זו, מכוח סעיף 9 לחוק בית המשפט לענייני משפחה, תשנ"ה-1995, כדי להוכיח כי מרשתו היתה באבל עמוק עקב מותו הפתאומי של בן זוגה (ראה הודעה מיום 29.5.05), וזאת כנראה - הדברים לא נאמרו במפורש - כדי להוכיח פגם בהסדר הדיוני או בקשה לבטלו.
טענה זו לא נטענה בהודעת הערעור של המערערת, אשר הודיעה כי היא רואה בה גם עיקרי טיעון. מאיליו מובן כי לא ניתן לשעות לבקשה זו (שהוזכרה אגב הודעה, ולא הוגשה כבקשה בפני עצמה), אשר הוגשה בשלב כה מאוחר, לאחר תום שלב הטיעונים בעל פה, שהיו, כמו בכל ערעור, לאחר הגשת עיקרי הטיעון.