מכל מקום, ההסכמה הדיונית האמורה, בדבר חריצת הדין על פי עדות הנוטריונית, נערכה בבית משפט לענייני משפחה בנוכחות עורכי הדין של כל
--- סוף עמוד 56 ---
הצדדים, כולל עורכת הדין של המערערת - שהיא עורכת דין מנוסה ומופיעה בבתי משפט עשרות שנים - ואין כל רמז בהודעה האמורה של עו"ד שילה, כאילו עורכת דין זאת היא שתעיד על פגם בהסכמה הדיונית.
לפיכך, בקשה זו נדחית.
15. המסקנה העולה מדברים אלה היא כי ההסדר הדיוני האמור נערך כדין, והוא משקף את רצון הצדדים ועורכי הדין שלהם. ראוי להזכיר, בהקשר זה, שוב, כי ביום שבו הודיעו הצדדים על ההסכמה הדיונית הם שיחררו לביתם את כל העדים שהתייצבו לעדות. לפנינו, איפוא, הוכחה נוספת המעידה על רצינות הצדדים וגמירות דעתם, כי די בעדות הנוטריונית כדי לחרוץ את גורל התיק.
16. לפיכך, אינני מקבל את גישתו של השופט י' שפירא כי היה מקום לסטות מההסדר הדיוני.
17. התקדים שהביא חברי השופט י' שפירא בפיסקה 24 לחוות דעתו (ע"א 4384/90 ואתורי נ' בית חולים לניאדו , פ"ד נא(2) 171, בעמ' 190-189), אין בו כדי לשנות את מסקנתי.
שם דובר במקרה מיוחד שבו התעוררה, מנקודת מבטו של בית המשפט, השאלה מדוע לא ניתן היה להביא כראיה דוח ועדת חקירה במקרה של רשלנות רפואית. לעניות דעתי, הרציו של פסק הדין היה כי במקרה הנ"ל "דוח וועדת החקירה ראוי היה להתקבל בשל היותו חלק מן החומר העובדתי שעליו סמכו מומחיהם הרפואיים של הצדדים בחוות הדעת שלהם" (שם, בעמ' 183, מול האות ז, מפי השופט א' מצא, כתוארו אז). אכן בהמשך מתייחס בית המשפט להסדר הדיוני, לפיו רק חוות הדעת של המומחים ועדויותיהם, הם הראיות היחידות שהוסכמו בתיק. ברם, מסקנתו של בית המשפט העליון כי במקרה ההוא ניתן לסטות מאותו הסדר דיוני ולהעדיף את שיקולי הצדק (שם,בעמ' 188, בין האותיות א-ב), קשורה בהכרעתו הקודמת, שהובאה לעיל, כי דוח החקירה הוא, למעשה, חלק מחוות דעת המומחים, ולכן יש לאפשר לקבלו כראיה.
יתרה מזו, במקרה הנ"ל, היה צורך בהבאת דוח החקירה כדי להוכיח נושא חשוב השנוי במחלוקת בין הצדדים (האם הרופאים הסבירו למנוחה את מהות הסכנה שבשימור ההריון). ברם, במקרה שלפנינו הבאת עד נוסף חיצוני, אינה יכולה להשפיע על מידת האימון שנתן בית משפט קמא לעדותה של הנוטריונית, אימון אשר בגינו קבע כי הצוואה תקפה.
--- סוף עמוד 57 ---
מכאן, שגם קבלת דעתו העקרונית של השופט שפירא, לא תוכל לקדם את התיק, אף אם הוא יוחזר לבית משפט קמא, כהצעתו. במקרה כגון דא, אין טעם ותועלת בהחזרת התיק לבית משפט קמא.