יש מקרים בהם הקשר בין הרשות לבין המצווה הוא קשר חברתי או אחר, ואז ניתן לומר כי אותו אדם, הממלא גם תפקיד של רשות, לא פעל בכובעו זה, ולכן אין לפנינו צוואה בפני רשות. כך נפסק בפרשת מוסד אריאל הנ"ל. שם נקבע כי הרב הראשי של חיפה, שהיה גם ראש אבות בתי הדין הרבניים בעיר, היה מיודד עם המצווה, אשר היה מתפלל קבוע בבית הכנסת שלו. כאשר נפגשו הרב והמצווה, פעל הרב כיועץ וכרב, ולא כאב בית דין שבפניו נערכת צוואה (ראה: שם , בעמ' 479, בין האותיות ה-ו).
לא כן המצב בפרשתנו. הקשר בין עורך דין הרפז לבין המנוחה היה קשר מקצועי כעורכת דין, והיא הוזמנה לביתה כנוטריונית, ולא כיועצת אישית.
--- סוף עמוד 60 ---
25. העובדה כי אירוע הצוואה היה בשבת, אין בו כדי להעלות או להוריד. כפי שכבר אמרנו לעיל, רשאי נוטריון לערוך "ביקור בית" אצל הלקוח, גם כאשר הנימוק לכך הוא נימוק של העדר רצון להגיע לתל-אביב עקב אסטמה.
אשר לעריכת צוואה וכתיבתה בשבת, אעיר כי גם לפי ההלכה היהודית, אף שהדבר אסור, שכן כתיבת שתי אותיות בשבת הינה אחת מל"ט אבות מלאכה האסורות בשבת, אך אין באיסור ההלכתי של דיני שבת כדי לפגוע בתוקף הממוני והמשפטי של המעשה, כפי שאומר הרמב"ם, הלכות מכירה, פרק ל, הלכה ז: " המוכר או הנותן בשבת... אף על פי שמכין אותו, מעשיו קיימין, וכל מי שקנו מידו בשבת, הקניין קיים...". וראה על סוגיה זו בפסק דינו של השופט - כתוארו אז - מ' זילברג ע"א 110/53 ג'יקובס נ' קרטוז פ"ד ט, 1401, בעמ' 1413 ואילך; מ' זילברג, כך דרכו של תלמוד (ירושלים, תשכ"ב), בעמ' 75 ואילך, 83 ואילך. וכן ראה: ע"א 311/78 הווארד נ' מיארה, פ"ד לה(2) 505 , בעמ' 517, מפי השופט מ' אלון, כתוארו אז(המביא גם מספרו, מ' אלון, המשפט העברי, תולדותיו, עקרונותיו, מקורותיו, כמצוטט שם.
חקר את הדברים לעומקם פרופ' אליאב שוחטמן, במאמרו, "חוזה שנעשה בשבת וביום טוב (לבעיית תוקפו של מעשה הבא בעבירה)", שנתון המשפט העברי , כרך א (תשל"ד), עמ' 313-300. וכך הוא מסביר, בסיכום המאמר, את הרציונאל של הכלל ההלכתי האמור (שם, בעמ' 313; ההדגשה במקור):
"נוכחנו לדעת שחוזה שנעשה באיסור, כאשר לא נשוא החוזה הוא הדבר האסור, כי אם זמן עשייתו, כי אז אין החוזה בטל מחמת האיסור וניתן לתבוע על פיו, שונה הוא, איפוא, חוזה הלוואה שנעשה בשבת שניתן לתבוע על פיו, מחוזה הלוואה שיש בו ריבית קצוצה שאין ניתן לתבוע על פיו את הריבית. חוזה הלוואה שיש בו ריבית נועד להגשים מטרת האסורה על פי דין, ובית הדין לא ייתן ידו לבצע עיסקה שהיא עצמה אסורה. לעומת זאת באכיפת חוזה הלוואה שנעשה בשבת אין משום הגשמת מטרה אסורה, ובהיזקקו לתביעה על פי חוזה כזה אין בית הדין נותן ידו לביצוע עיסקה אסורה. האיסור שבזמן עשיית החוזה אינו דבק בחוזה עצמו, אלא הוא צדדי בהחלט, והעבירה שנעשתה שוב אינה ניתנת לתיקון אם היה בית הדין מסרב לדון בתביעה מסוג זה."