"בבואנו לפרש בחוקיה של מדינת ישראל מושגי יסוד כגון תום לב, שאופיים הוא אוניברסאלי והם נחלתה של חשיבה ערכית ומשפטית של כל מערכת משפט תרבותית, שומה עלינו לעיין בראש ובראשונה במשמעותם של מושגים אלה לאור עקרונותיו של המשפט העברי ומורשתה של ישראל. שהרי עיקרון אוניברסאלי כגון זה גילויו הוא, אומנם, במערכות המשפטיות שבימינו אנו, אף שורשיו תלויים הן בערכי יסוד שהונחלו לאנושות במערכות משפט שמימים ימימה. שהרי דרך הרוח שבמשפט מי יידע, ומחלחלת היא בתודעתם של דורות עדי הגיעה עד הלום. ואם במערכות המשפטיות של אומות העולם כך הוא, בוודאי ובוודאי שכך הוא בחוקיה של מדינת ישראל, שהתשתית
--- סוף עמוד 65 ---
לעקרונות היסוד שבה מצווים אנו למצוא בראש ובראשונה במורשתה הקדומה, שלא כהתה עינה ולא נס ליחה".
ובפסק דין אחר, שאף הוא עוסק בדיני חוזים ובסוגיית תום הלב, כתב השופט מ' אלון, כתוארו אז, דברים המצוטטים רבות, בהקשרים שונים (ע"א 391/80 לסרסון נ' שיכון עובדים בע"מ , פ"ד לח(2), 237, בעמ' 264, בין האותיות ג-ו):
"כלל גדול בידינו, שאין מערכת משפטית יכולה להתפרנס מגופו של הדין בלבד. גופה של מערכת המשפט זקוק הוא לנשמה, ויש שאף לנשמה יתרה; נשמה זו תמצא למערכת המשפט בדמותם ובצלמן של נורמות ערכיות שונות, שיסודן בעקרון העל של עשיית הישר והטוב, ועיקרון תום הלב הוא אחד החשובים והמיוחדים שבנורמות ערכיות אלה. ואם יבוא החושש ויחשוש, שמא מכוח הפעלתה של נורמה ערכית זאת יבולע למציאות המשפטית, שהרי טרם בא לעולם מכשיר מדידה שימדוד אל נכון מידתו של תום לב, אף אתה אמור לו , כך היא דרכה של מערכת משפט שבה המשפט והיושר, הדין והצדק, נשקי אהדדי, ובסופו של חשבון ובעיקרו של דבר מרובה מידת היציבות הכללית, שבה למערכת המשפט מכוח העיקרון הערכי של תום לב, מאשר מידת אפשרות הפגיעה ביציבות המשפטית - במקרה מסוים זה או אחר - בגלל הפעלת עיקרון תום הלב. אך מידת תום הלב אינה באה במקום מידת הדין וכחלופה לה. אין מערכת משפט יכולה לעמוד בחוסר יציבות משפטית, שבאה לכלל ביטוי על ידי הטלת חיובים שלא באו לעולם בכוונת הצדדים ואינם כלולים בחיובים אותם קיבלו עליהם בעלי הדין, והורתם ולידתם כל כולם בעיקרון תום הלב ובעיקרון זה לבדו. ובו וראה במערכת המשפט העברי, שבה בא שילוב המוסר והמשפט לידי ביטוי מיוחד בדרכי הפסיקה (ראה מ' אלון, המשפט העברי (י"ל מאגנס, מהדורה 2, תשל"ח), 171-180), קיימת זהיות מרובה שלא לחרוג מכוח ערון תום הלב מעבר הגבולות הרצויים והאפשריים, מבחינת שורת הדין והכפייה".