--- סוף עמוד 66 ---
33. אם ניישם עקרונות אלה לסוגייתנו, נגיע למסקנה כי, בדומה לעקרון תום הלב, הכלל של "מצווה לקיים דברי המת", יש בו שיקוף הדין והצדק, וכי הפעלתו ויישומו, יש בהם כדי להוות רצף של תרבותנו הכללית והמשפטית. גם החששות מפני סטייה מהכללים הצורניים שנקבעו בחוק הירושה, אינם עומדים כנגד המטרה המרכזית שהיא: הצורך להעניק תוקף לרצונו האמיתי של המצווה. בכך מגשימים אנו הן את סעיף 25 לחוק הירושה, והן ממשיכים אנו את מורשתנו התרבותית והלאומית.
34. לאחרונה, דן בית המשפט העליון, בהרכב מורחב של שבעה שופטים, בפרשנותו של סעיף 25 לחוק הירושה (ראה פרשת אהרן; ראה פיסקה 3 לעיל). דעת הרוב, כפי שבוטאה על ידי השופטת ע' ארבל, הדגישה את ערך אמיתות הצוואה ורצונו של המצווה, על פני הדרישות הצורניות, שכן התכלית המרכזית של חוק הירושה הוא קיום רצונו של המצווה (פיסקאות 6-5 לפסק דינה). השופטת ארבל ציינה כי סעיף 25 לחוק הישראלי היה בשעתו חידוש בדיני הירושות בעולם (פיסקה 20 לפסק דינה, בהתבססה על ספרו הנ"ל של פרופ' ש' שילה בעמ' 227). בהמשך, אף ערכה השוואות לשיטות משפט אחרות בסוגיה זו (פיסקה 9 ואילך, ובמיוחד פיסקה 22 ואילך). מסקנותיה של השופטת ארבל, מחייבות, וטעמן עימן. על כל פנים, ראיתי לנכון להדגיש את ההיבט הלאומי של הנחלת עקרון כיבוד רצון המת, כחלק ממורשתנו התרבותית, וזאת במסגרת החובה להפעיל את עקרונות המדינה היהודית ברמה החוקתית (השופטת ארבל מתייחסת לסוגיה זו, בקצרה בלבד, בפיסקה 7 לפסק דינה).
35. במסגרת היישום של העקרונות שנכתבו בפסק דינה על עובדות המקרה שהיו בפניה (פיסקה 30 ואילך לפסק הדין), נוקטת היא בדרך הבאה: יש לבחון שלושה מעגלים המשיקים זה את זה, והם: המסמך בכתב, הדרישות הצורניות והראיות החיצוניות.
36. אם ניישם דרך זו גם בפרשתנו, נוכל להגיע למסקנה אליה הגיעו בית משפט קמא, עמיתי השופט רביד, ואף אני.
המסמך שבכתב, שהוא הרישום שערכה הנוטריונית, משקף את השיחה בין הנוטריונית לבין המנוחה, וזאת לאחר הדו שיח ביניהם, כתיבת הנוסח על ידי הנוטריונית והקראתה למצווה.
ככל שמדובר בדרישות הצורניות, אכן היו פגמים, כפי שפורטו בפסק דינו של בית משפט קמא. ברם, וזאת יש לזכור: כל הפגמים היו בשלב שלאחר יציאת
--- סוף עמוד 67 ---
הנוטריונית מבית המנוחה. אין פגמים אלה יכולים להשפיע על ליבת הצוואה, והיא - רצון המצווה. אין חולק כי אם הנוטריונית היתה , בשובה לתל-אביב למשרדה, ביום ראשון, שוזרת את החוט האדום וחותמת על האישור הנוטריוני, הכל היה בא על מקומו בשלום. מה הטעם המשפטי לכך, ואיזה עקרונות של צדק דורשים כי פגמים בנושא זה, יכולים להשפיע, רטרואקטיבית, על רצונה האמיתי של המצווה, שבא לידי ביטוי בפגישה שבין הנוטריונית לבין המצווה בשבת ההיא בבית המנוחה.