נטייתה של ערכאת הערעור שלא להתערב בממצאים עובדתיים מיוסדת על שלושה אדנים: הראשון, לערכאה הדיונית שליטה ובקיאות בחומר הראיות; השני, לערכאה הדיונית יתרון, שכן היא ששמעה את העדים והתרשמה מהם באופן בלתי אמצעי, והשלישי, הניסיון רב השנים של שופטי הערכאה הדיונית בהערכת מהימנות העדים (ע"פ 1258/03 פלוני נ' מדינת ישראל, תק-על 2004(1) 3557).
ממצא בדבר כנותה של עדות נקבע על סמך התרשמותו הישירה של בית המשפט מהעד המופיע לפניו. על מנת לקבוע כי בית המשפט, אשר התרשם מהעד, טעה בהאמינו לעד, לא די להצביע על שורה של תמיהות, אלא יש צורך שתהיינה עובדות המראות בעליל כי בית המשפט לא יכול היה להתרשם מהן כפי שהתרשם (ע"א 525/78 סנובסקי נ' לבון, פ"ד לד(4), 266, בעמ' 270).
עמדה על כך גם השופטת פרוקצ'יה בע"א 1516/99 לוי נ' חיגאז'י, פ"ד נה(4) 730, בקובעה בעמ' 748-749 כהאי לישנא:
"בית משפט של ערעור רק לעיתים רחוקות יתערב בממצאי מהימנות שנקבעו על ידי הערכאה הדיונית. יתרונה של ערכאה זו על פני ערכאת הערעור בהערכת העדויות המושמעות בפניה נוכח התרשמותה הבלתי אמצעית מהאופן בו נמסרות העדויות של העדים, מהאווירה האופפת את התנהגות העדים ותגובותיהם, ומאותות האמת המתגלים במהלך המשפט הינו בבחינת מושכל-יסוד (השווה סעיף 53 לפקודת הראיות (נוסח חדש) התשל"א-1971). לאור זאת, ביקורת בית משפט של ערעור על ממצאים עובדתיים שנקבעו על ידי הערכאה הדיונית הינה מצומצמת דרך כלל, ובמיוחד כך באשר לממצאים שנקבעו על יסוד התרשמות ישירה
--- סוף עמוד 15 ---
מהעדים. כלל זה נכון הן בתחום האזרחי והן בתחום הפלילי (ע"פ 406/78 בשירי נ' מדינת ישראל, פד"י לד (3) 393, 436-437; ע"פ 281/82 אבו חצירא נ' מדינת ישראל, פד"י לז(3) 673, 684; ע"פ 804/95 גרינברג נ' מדינת ישראל, פד"י מט(4) 200, 206-207). עם זאת, התנהגותם של העדים ומה שעשוי להתפרש כגרסה עקבית וכאותות אמת עלולים לעתים להטעות ויש להיזהר מכך. כאשר, בצד הגרסה שבראיות, קימים נתונים חיצוניים, אובייקטיביים שהינם רלבנטיים לבחינת אמיתות הגרסה, שומה על בית המשפט, במסגרת קביעת ממצאיו, להתמודד עימם ולבחון את השלכתם והשפעתם על גרסת העדויות. 'הבחינה הפנימית' של העדויות ניזונה מהתרשמות מהעדים ומסימני האמת המתגלים במהלך עדותם. 'הבחינה החיצונית', נעשית באמצעות העמדת העדויות מול מערך הנתונים האוביקטיבי, וזה תהליך ניתוח הגיוני, הניזון משכל ישר ונסיון חיים. רתיעת בית משפט של ערעור להתערב בממצאים המבוססים על התרשמות מעדים נחלשת כאשר מדובר בהעמדת ממצאים שנקבעו במבחן ביקורת ההיגיון באמצעות ניתוח נתונים אובייקטיביים שלא נלקחו בחשבון בתהליך הערכת העדויות. במסגרת בחינה כזו אין לערכאה הדיונית יתרון על פני ערכאת הערעור, ובית משפט של ערעור לא יהסס מלהתערב".