.......
ולראיה באו הצדדים על החתום:
(-) (-)
האמן שדה"
5. ואכן, כפי שנקבע בסעיף 10 להסכם, נערך בשלב מאוחר יותר, ביום 10.5.88, "ייפוי כוח נוטריוני מיוחד בלתי חוזר". במסמך זה, ייפה האמן את כוחם של שדה ושל אביו לשמש כסוכניו הבלעדיים בכל הנוגע ליצירות האומנות שלו, ולעשות ביצירות אלו כל שימוש אחר, ללא כל סייג והגבלה, בהתאם לאמור בהסכם (נספח א לכתב התביעה; להלן - "ייפוי הכוח"). חתימתו של האמן על ייפוי הכוח אומתה על ידי עו"ד ונוטריון דוד ויסמן (להלן יכונו ההסכם בין האמן לבין שדה וייפוי הכוח הנוטריוני, ביחד "ההסכם הנוטריוני").
6. בשנים שקדמו לחתימת ההסכם עם שדה, במהלך שנות השמונים של המאה שעברה, היה טסלר - בשותפות עם אשתו (לשעבר) דבורה - הבעלים של חברה בשם "מקור יציקות אמנות בע"מ" (להלן - "מקור"), אשר ניהלה בית יציקה ליציקות אמנות בשדרות ההסתדרות בחיפה (להלן - "בית היציקה"), כמו כן החזיק טסלר גלריה בשם "M-ART GALLERY" ברחוב המלך דוד בירושלים.
אין מחלוקת בין הצדדים, כי במהלך שנים אלה, יצקו טסלר ואשתו בבית היציקה מספר לא קטן של העתקים מפסלי האמן, אותם מכרו בגלריה הנ"ל. טסלר טען, כי יציקת פסליו של האמן בבית היציקה נעשתה על סמך שני הסכמים שנערכו בינו לבין האמן, בשנים 1986 ו-1987, בהם רכש זכויות יוצרים מהאמן (להלן - "ההסכמים").
--- סוף עמוד 7 ---
7. ההסכם הראשון, הנושא את התאריך 14.10.86 (מצורף כנספח לכתב ההגנה מטעם טסלר; יש לציין כי טסלר לא צירף את המקור של ההסכמים, אלא העתקי צילום בלבד, נקודה שעוד נשוב אליה בהמשך בהרחבה בפיסקאות 125-113), כתוב על נייר לוגו של בית היציקה והגלריה של טסלר ("מקור - יציקות אמנות בע"מ"). ההסכם כתוב הן בעברית והן באנגלית, כאשר שני הנוסחים מופיעים זה אל מול זה באותו העמוד. בעמודה הימנית של העמוד מופיע הנוסח של ההסכם בעברית, אשר זה לשונו:
"הסכם בין "מקור יציקות אמנות בע"מ" לבין ניקי אימבר ע"פ הפסלים:
1. מנגן בחליל.
2. מנגנן בצ'לו (באס).
3. מנגנן בכינור.
4. נושא ספר תורה – רבי עם תורה.
יצקו על ידי בית היציקה מקור בלבד, וימכרו על ידי הגלריה הצמודה אליו, כאשר כל הזכויות עליהם בידי בית היציקה הנ"ל. ועבור כל מכירה של פסל יקבל האמן 50.00$ שווה ערך בשקלים".
תחת ההסכם מופיעים חתימת האמן ומתחתיה חתימתה של דבורה טסלר - אשר כאמור לעיל (פיסקה 6) היתה שותפה עם בעלה דאז, טסלר, בבית היציקה ובגלריה - בעברית.