95. התובע לא התייחס לנקודות אלו בסיכומיו, וגם לא הגיש סיכומי תשובה ביחס לנקודות אלו. כשלעצמי, אני סבור כי אכן מדובר בטענות שיש בהם הגיון רב, עם זאת, חשוב לציין כי מדובר באינדיקציות שליליות בלבד ולא על
--- סוף עמוד 49 ---
הוכחות פוזיטיביות. לכן, אם הייתי סבור כי נטל ההוכחה הוא על הנתבע (וכאמור, אינני סבור כך), אינני משוכנע שהיה בטענות אלא לבדן כדי להרים את נטל ההוכחה, ולהוכיח באופן פוזיטיבי את אמינות ההסכמים. אולם, אני סבור כי בהחלט יש באינדיקציות הללו בבחינת "חזי לאיצטרופי" (תלמוד בבלי, מסכת יומא, דף עד, עמ' א) לראיות אחרות שהביא הנתבע בדבר אמינות ההסכמים.
96. טענה שניה - טענת הזיוף אינה מסתדרת עם השתלשלות האירועים: הנתבע טוען (סעיף 7ז לסיכומי הנתבע) כי טענת הזיוף איננה עולה בקנה אחד עם הסדר בו השתלשלו האירועים. וכל זאת על שום מה? התובע, כאמור, טען, כי ההסכמים זויפו לאחר הגשת כתב התביעה. כתב התביעה, שהוגש ביום 29.4.99 לבית משפט זה, נמסר על ידי שליח לביתו של טסלר, ביום חמישי בלילה בסביבות השעה עשר (ראה לעיל פיסקה 21). הנתבע טוען כי ביום ראשון בבוקר (2.5.99), שלח עו"ד יהודה כהן פקס לעו"ד ציפורה ממן, ב"כ הנתבע, שהכיל את ההסכמים עליהם נטען כי זויפו על ידי טסלר, וזאת לקראת הדיון שהתקיים למחרת (3.5.99), בבקשת התובע למתן צו מניעה. ואכן, עיון ברישומים המופיעים בשולי העתק ההסכמים הנ"ל (סומנו בתיק בית המשפט - ת/1 ו-ת/2), מראה כי הם נשלחו בפקס מעו"ד יהודה כהן ביום 2.5.99 בשעה 11:44 לפני הצהרים.
97. לאור זאת, טוען הנתבע, מחייבת טענת הזיוף של התובע להניח כי ההסכמים זויפו על ידי טסלר בין יום חמישי בלילה בשעה עשר (29.4.99) לבין יום ראשון בבוקר (2.5.99), והועברו על ידו לעו"ד יהודה כהן, תוך שכנועו של עו"ד כהן שמדובר בהסכמים כשרים. הנתבע טוען כי תסריט כזה משולל הגיון, ויתר על כן, הוא נסתר על ידי עדותו של עו"ד כהן עצמו, שהעיד כי הוא מכיר את ההסכמים האמורים "מזמן אמת", קרי: משנים 1987-1986 (עמ' 174, שורות 13-9 לפרוקול המוקלט מיום 2.5.04; ראה גם בסעיף 4 לתצהירו של עו"ד כהן).
מדברים אלו עולה כי אם רוצה התובע להמשיך ולדבוק בטענה כי ההסכמים זויפו, אין לו כל דרך אלא לטעון כי עו"ד כהן היה שותף לקנוניה בין טסלר
--- סוף עמוד 50 ---
ללויזון (ללא כל הסבר מה רווח יש לו מזה), ולפיכך הסכים להעיד עדות שקר על כך שהוא מכיר את ההסכמים מזמן אמת.