98. אין לי אלא לקבל את טענת הנתבע. דומה כי אין צורך להרחיב יתר על המידה כדי להסביר מדוע גירסתם של לויזון וטסלר, כי מדובר בהסכמים אמיתיים ומקוריים, סבירה יותר מאשר גרסת התובע, כי מדובר בקנוניה רבת משתתפים (טסלר, לויזון ועו"ד כהן), שנועדה להפר את זכויותיו, כאשר לאחד מקושרי הקנוניה (עו"ד כהן) אין כלל מה להרוויח מקנוניה זו. כדי לאמץ את טענת הזיוף והקנוניה, יש להניח כי עורך דין בישראל יעיד שקר בבית המשפט, והנחה זו כלל וכלל אינה מקובלת עליי, ולא כל שכן שאין לה בסיס ביחס לעו"ד יהודה כהן, שעדותו בפניי, על פניה, היתה אמינה ורהוטה, ואינני יכול לייחס לו כל שקר או קנוניה.
99. טענה שלישית - יש עדויות התומכות במקוריות ההסכמים: הנתבע (סעיפים 8א-8ג, 9ו, 10ב ו-10ד לסיכומי הנתבע) תמך את יתדותיו גם בעדויות שנשמעו במהלך הדיונים (עדויותיהם של: טסלר, מריו, עזרא, רן טסלר ועו"ד יהודה כהן), עדויות שאישרו לכאורה את טענתו כי מדובר בהסכמים מקוריים שנחתמו בין טסלר לבין האמן בשנים 1987-1986, ולא בהסכמים שזויפו לאחר הגשת כתב התביעה. מנגד, התובע (עמ' 19-16, 21 ו-27 לסיכומי התובע) ניסה לערער את אמינותם של עדים אלו, הן באופן כללי על ידי הטלת דופי באמינות העד, והן באופן נקודתי על ידי הצבעה על סתירות פנימיות הקיימות, לטענתו, בעדויותיהם ביחס להסכמים האמורים, כגון: מתי נראו לראשונה, היכן נמצא המקור שלהם, ושאלות נוספות כיוצא בזה.
100. מטעמים של קיצור ויעילות הדיון, ולאחר שלטעמי, כפי שאראה להלן, הנתבע הצליח להביא הוכחה חותכת לאמינות ההסכמים, אינני רואה צורך לדון בהרחבה בניתוח מפורט ומדוקדק של העדויות הנ"ל, אמינותן ומשקלן. אומר רק בקצרה, כי קו ההתקפה של התובע, המבוסס על ההנחה שכל עדי הנתבע אינם אמינים, וכל האינדיקציות שמעלה הנתבע לאמינות ההסכמים אין בהם ממש, ושכולם קשרו נגדו קשר וקנוניה כדי להפר את זכות היוצרים
--- סוף עמוד 51 ---
אותה רכש מהאמן, וכל זאת כשנטל ההוכחה מוטל על שכמו - אינה נראית משכנעת במיוחד.
101. אעבור כעת לדון בראיה, אשר לטעמי מהווה ראיה חותכת שיש בה כדי למוטט לחלוטין את התיזה המרכזית של התובע בסיכומיו, כאילו ההסכמים האמורים זויפו על ידי טסלר. מדובר בראיה שהוגשה על ידי עו"ד יהודה כהן במסגרת עדותו, ביום 2.5.04 (סומן בתיק בית משפט – ת/11), ולמרבה הפתעתי הצדדים כמעט ולא הקדישו לה תשומת לב. כוונתי היא לחליפת המכתבים שנערכה בין עו"ד יהודה כהן לבין עו"ד חזאן ממשרדו של עו"ד נחמן רם, בשנים 1988-1987.