בכבוד רב,
פ. א. חזאן, עו"ד".
104. המכתב השני, נושא את התאריך 6.1.88, חמישה ימים בלבד לאחר חתימת ההסכם בין האמן לבין שדה, הוא מכתב תשובה בשם "מקור", החתום בידי עו"ד כהן. יש לציין כי למכתב זה צורפו העתקים של ההסכמים האמורים. וזה תוכן המכתב:
"לכבוד
נחמן רם עו"ד...
הנדון: ניקי אמברמאן – מקור יציקות אומנות
מרשי יציקות אמנות בע"מ בקשני להשיב למכתבך כדלקמן:
מרשי מכחישים נמרצות כי אין הם עומדים בהסכם. נהפוך הוא, למרשי הסכם בכתב עם מרשך לפיו עליו לשלם 50 דולר עבור כל מכירה. מאז ההסכם נמכרו 15 פסלים.
בהתחשב במצב הכספי של מרשך ועקב היחסים הטובים ששררו ביניהם, קיבל מרשך מאז תחילת ההסכם סך של 5,645 ש"ח.
השיק האחרון היה ב-15.8.87 על סך 1,280 ש"ח.
לפיכך, דוחה מרשי את הודעתך והוא רואה את ההסכם כשריר וקיים.
--- סוף עמוד 54 ---
מרשי שילם למעשה מראש עבור יציקת 70 פסלים והוא מכר עד היום 15 בלבד. לפיכך, נשארה זכות של 55 פסלים.
לאחר מכירת עוד 55 פסלים יודיעך מרשי על כל מכירה נוספת.
מרשי מוכן להמציא לך אישור מרואה חשבון על מספר הפסלים שנמכרו. יחד עם זאת חושש מרשי כי מרשך חפץ להפר את ההסכם.
לפיכך, הנני להתרות במרשך כי למרשי זכות בלעדית ליציקת פסלי ברונזה וכסף בהקשר לנושא היהודי.
כל ניסיון של מרשך להפר את ההסכם יאלץ מרשי לפנות לערכאות ולתבוע ביצוע בעין ודמי נזק.
בכבוד רב,
יהודה כהן, עו"ד".
105. במכתב השלישי, הנושא את התאריך 20.7.88, היינו: כחצי שנה לאחר המכתב השני, כתב עו"ד חזאן מכתב תשובה לעו"ד כהן. במכתב, דחה ב"כ האמן את הטענה כאילו האמן קיבל את הכסף מ"מקור", וכן טען כי "מקור" לא היתה רשאית לצקת את הפסלים בעצמה אלא רק למכור אותם.
במכתב הרביעי, הנושא את התאריך 10.7.88 (תאריך שהוא בודאי טעות, שכן הוא מהווה תגובה למכתבו של עו"ד חזאן שנכתב ביום 20.7.88), חוזר עו"ד כהן על הטענה ש"מקור" פועלת בהתאם להסכם ביניהם, ושהיא שילמה לאמן כספים במספר שיקים, ולכן אין מקום להכחשת התשלום. יתר על כן, עו"ד כהן כותב "מרשך הוא שהפר את ההסכם ומכר מספר פסלים לצפת", כאשר כוונתו היא, ככל הנראה, להסכם שנערך בין האמן לבין התובע, כחצי שנה קודם לכן.
106. אני סבור, כי חליפת מכתבים זו מהווה הוכחה חותכת כנגד טענת הזיוף של התובע. אין כל ספק כי תוכנו של הויכוח המופיע במכתבים הנ"ל, דהיינו:
--- סוף עמוד 55 ---
הויכוח האם טסלר ו"מקור" קיימו את ההסכם עם האמן ושילמו לו את הכספים המגיעים לו לפי הסכם זה (קרי: סך של 50 דולר לכל פסל), מעיד כמאה עדים על כך שבין האמן לבין טסלר אכן נחתם הסכם כפי שטען טסלר! הויכוח בין טסלר לבין האמן הוא על השאלה האם שולם לאמן מלוא הכסף המגיע לו על פי ההסכם (כטענת טסלר) או שלא (כטענת האמן), אך אין כל מקום לספק כי ויכוח מעין זה יכול להתנהל אך ורק על בסיס הנחה - המוסכמת על שני הצדדים להתכתבות הנ"ל - בדבר קיומו של הסכם. גם ההסתייגות של ב"כ האמן בסיום המכתב הראשון, כי אין במכתב זה משום הודאה בקיומו ובתוקפו של ההסכם - אין בה ממש. לא ניתן להאשים את טסלר באי קיום ההסכם ולהכריז על ביטולו, ושורה אחר כך לומר שאינך מודה בקיומו של ההסכם.