344. כפי שראינו, "מועד קריטי", הינו אירוע קיצוני בחיי בני הזוג, כגון: גירושין, מותו של אחד מבני הזוג, או משבר חריף ביחסי הזוג, כאשר במועד זה מתגבש השיתוף לגבי שאר הנכסים אשר אינם בגדר "נכסים משפחתיים", כפי שנקבע בפרשת שלם.
345. אולם, במקרה שלפנינו, לא היו כלל מאורעות שניתן לסווגם כ"מועד קריטי".
הבעל והמבקשת העידו בבית המשפט, כי היחסים ביניהם היו ונותרו תקינים.
המבקשת אף העידה בבית המשפט, כי הבעל ידע על מתן ייפוי הכוח (ראה: עמ' 14, שורות 22-28, לפרוטוקול).
יתרה מזאת, הבעל עצמו הודה מספר פעמים במהלך עדותו בבית המשפט, כי ידע על מתן ייפוי הכוח על ידי המבקשת (ראה: עמ' 95, שורה 1-5, לפרוטוקול).
346. על כן, במקרה דנן, מערכת היחסים בין בני הזוג, לא הגיעה לרגע קריטי, ואף לא התקרבה אליו. לא נוצר כל איום להמשך מערכת היחסים התקינה של בני הזוג.
347. מאחר ואין מדובר בנכס משפחתי, חזקת השיתוף איננה מתגבשת על נכס עסקי זה, ואין לבעל, בשלב זה, כל שיתוף ספציפי לגבי נכס זה.
348. לפיכך, זכותו של הבנק, מתוקף המשכנתאות הרשומות על הנכס, עדיפה.
349. מעבר לנדרש אציין, כי אף היה חל על נכס עסקי זה, משטר שיתוף נכסים מידי, הייתי מגיע למסקנה, כי מאחר והנכס רשום על שמה של המבקשת, ואילו הבעל אינו בעלים רשום של הנכס, אלא בעל זכות קניינית שביושר, הרי, כאשר עומדת זכות זו של הבעל, מול זכותו של הבנק, כצד שלישי, יש להכריע בתחרות זכויות זו, בהתאם לדיני העסקאות הנוגדות; ראה: ע"א 3352/07 בנק הפועלים בע"מ נ' קריסטין הורש [פורסם בנבו] (2009).
350. לעניין עסקאות נוגדות, קובע סעיף 9 לחוק המקרקעין, תשכ"ט-1969:
--- סוף עמוד 63 ---
"9. התחייב אדם לעשות עסקה במקרקעין ולפני שנגמרה העסקה ברישום חזר והתחייב כלפי אדם אחר לעסקה נוגדת, זכותו של בעל העסקה הראשונה עדיפה, אך אם השני פעל
בתום-לב ובתמורה והעסקה לטובתו נרשמה בעודו בתום-לב – זכותו עדיפה".
351. לפי לשון סעיף 9 לחוק המקרקעין, אומנם "זכותו של בעל העסקה הראשונה עדיפה", אך, כלל בסיסי זה לא יחול וידו של בעל העסקה השנייה תהא על העליונה, אם "השני פעל בתום לב ובתמורה והעסקה לטובתו נרשמה בעודו בתום לב".
352. במקרה שבפניי, כפי שהוסבר בהרחבה לעיל, הבנק, שהינו בעל הזכות השנייה בזמן, עומד בתנאים האמורים לעיל, ופעולתו נעשתה בתמורה ובתום לב.
353. אומנם, לכאורה, על הבנק, "כנושה מקצועי", חלה חובת זהירות מוגברת; אך, בשים לב לכך שאין מדובר בדירת המגורים של בני הזוג, אני סבור כי תום לבו של הבנק אינו נשלל, ואין לצפות מהבנק כי יניח שהצדדים בחרו להחיל על עצמם במקרה זה, משטר שיתוף ספציפי, ראה: ע"א 11120/07 דינה שמחוני נ' בנק הפועלים בע"מ [פורסם בנבו] (2009).