קרקעות מתחם הרכבת
20. בנוסף למסמכים הנוגעים לקרקעות ירושלים ולקרקעות בית שמש, חתם כביכול הפטריארך ב-14.4.2000, גם על ייפוי כוח נוטריוני בלתי חוזר, המבטיח לרבינוביץ זכויות בשטח של כחמישה דונם במתחם הרכבת. שטח זה לא נכלל מלכתחילה בהסכמי החכירה שנעשו בשנות ה-50, בין קק"ל לבין הפטריארכיה. רבינוביץ ביקש לקבל לעצמו זכויות בקרקעות אלה למטרות רווח. לטענת רבינוביץ, אף שנחתם ייפוי כוח ב-14.4.2000, העסקה בקרקעות מתחם הרכבת לא "הבשילה" ולייפוי הכוח לא נותרה משמעות משפטית כלשהי. גם בעניין קרקעות מתחם הרכבת, הנהנים מן המסמכים שנחתמו כביכול הם המערערים שלפנינו, ולמעשה, כלשון בית המשפט המחוזי, מדובר בעסקה שהיא "מתנה משמיים ממש". בנוסף, לא הייתה בעסקה הגבלה על העברת הזכויות לצד ג', לרבות לגבי יהודים. בית המשפט המחוזי תהה כיצד ייתכן שהפטריארכיה אשר סירבה בתוקף, כפי שנטען בפנינו להתקשר בעסקה בעניין קרקעות ירושלים עם גורמים המזוהים כיהודים, לא הטילה מגבלות כלשהן בעניין העברת קרקעות הרכבת לידי צד שלישי כלשהו. מכך, למד, ובצדק "כי עסקת הרכבת לא קיבלה את הסכמת הפטריארכיה". אכן, גם עסקה זו שהייתה עסקה מדומה יכולה להוות אינדיקציה לשאלה מי היה הנהנה מעסקת קרקעות ירושלים.
--- סוף עמוד 15 ---
21. הנה כי כן, ביום 14.4.2000, בבית הפטריארך שבירושלים, קיבל לידו רבינוביץ שורה ארוכה של מסמכים החתומים כביכול על ידי הפטריארך. בעסקה הראשונה, בעניין קרקעות ירושלים, לאחר חתימת הפטריארך כביכול, נמסרו לרבינוביץ (ולזיסמן) סכומי כסף נכבדים, שבאו מכספי המדינה. בעסקאות בעניין קרקעות בית שמש וקרקעות מתחם הרכבת, הקנו המסמכים, החתומים אף הם כביכול על ידי הפטריארך, זכויות שלא היו בידי המערערים קודם לכן.
כתב האישום מול המתווה החלופי של רבינוביץ – ממצאי בית המשפט המחוזי, הטענות נגדם וההכרעה
22. התיזה שהעלתה המדינה בכתב האישום הייתה כי בסמוך ל-14.4.2000, זייפו המערערים וזיסמן, או מי מטעמם, שורה של מסמכים הנוגעים לשלוש העסקאות הנזכרות וכי במעמד המפגש עם הפטריארך או קודם לכן, הוסיפו רבינוביץ וזיסמן, או מי מטעמם, וזייפו את חתימת הפטריארך בכתב יד על כל מסמכי העסקאות. המדינה ייחסה אפוא למעורבים זיוף של מסמכי העסקאות, קבלת דבר במרמה בעקבות אותו זיוף וניסיון לקבל דבר במרמה. כזכור, רבינוביץ טען במשטרה כי הוא, ד"ר אוסטפלד והנוטריון עו"ד פרי, נכחו ב"מעמד החתימה". טענה זהה עלתה תחילה בתביעה האזרחית. והנה, כפי שכבר ציינו לעיל, בהגיע המועד לעדותו של רבינוביץ ולאחר שכבר נשמעו כל עדי התביעה, והוכח באמצעות מומחים כי החתימות המתיימרות להיות חתימת הפטריארך אינן חתימותיו, הודה רבינוביץ כי גרסה זו אינה נכונה. הוא טען כי הגרסה שמסר במשטרה נמסרה על ידו כדי להתאים את דבריו לתצהירים שנמסרו בהעדרו (שכן שהה מחוץ לארץ באותם ימים), במסגרת התביעה האזרחית שהוגשה על ידי הפטריארכיה. כאמור, רבינוביץ מסר גרסה חדשה (שתכונה להלן – הגרסה החדשה או התרחיש האלטרנטיבי). על פי הגרסה החדשה, אף שאין המדובר בחתימת הפטריארך, ואף שרבינוביץ ועו"ד פרי לא נכחו בעת החתימה, מה שקרה למעשה הוא, שהפטריארך סיכם עם רבינוביץ את דבר העסקה, הורה למאן דהוא לחתום במקומו בהרשאתו והוא אישר בדיעבד את חתימתו בפני עו"ד פרי. לפי גרסה חדשה זו, כעבור זמן, משדלף דבר העסקה לרבים, התכחש הפטריארך לחתימה שנעשתה בהרשאתו. ואולם, בית המשפט המחוזי דחה גם את התרחיש האלטרנטיבי האמור. עיקרו של הערעור שלפנינו, נסב למעשה על דחיית התרחיש האלטרנטיבי, כשהמערערים טוענים כי יש לקבל תרחיש זה, ולו מחמת הספק. המערערים מוסיפים