"...דומה שמותר להסתכן בקביעה, כי כאשר כל אחת מן הראיות הנסיבתיות בפני עצמה נוטה להצביע על אשמתו של הנאשם יותר מאשר על חפותו – ואפילו אין בה כשלעצמה כדי להרשיעו – הרי ככל שראיות אלה רבות יותר, מגוונות יותר ושלובות יותר אישה ברעותה, נעשית "חזקת חפותו" של הנאשם לאפשרות רחוקה יותר וקלושה יותר, עד שלא נותר ממנה שריד. יש כאן, כביכול, מעין תמונת הרכבה ("פזל"), שככל שמצטרפים זה לזה חלקים רבים יותר, מגוונים יותר ושלובים יותר זה בזה, הולכת ומתהווה תמונה, שבעיקרה היא ברורה לחלוטין, אפילו נעדרים אחדים ממרכיביה. יתר על-כן, תיתכן גם תיתכן אפשרות אחרת, שונה, שכל אחת מן העובדות, המובאות להוכחת אשמתו של הנאשם, היא תמימה ומקרית לחלוטין, כשהיא בפני עצמה, אולם עצם צירופן יחד אינו יכול מבחינה הגיונית – להיות תמים ומקרי".
וגם השופט א' א' לוי התייחס ל"פאזל" לא מושלם ב-ע"פ 6864/03 רוקנשטיין נ' מדינת ישראל, פ"ד נח(4) 657, 668-667 (2004). וכך אמר:
11. גם בבואי לסכם את הדיון בהרשעתו של רוקנשטיין, נותרה "סוגיית המעיל" שלבש וכיצד אבדו עקבותיו, ללא מענה. במצב זה, ובהיעדר ראיות נוספות, היתה עומדת בפני הערכאה הראשונה אפשרות אחת – לקבוע כי עובדה זו כה מכרעת היא, עד שתוצאה מרשיעה אינה יכולה לדור עמה בכפיפה אחת. אולם, כאמור, המצב שונה בתכלית, הואיל ועובדת אי-מציאתו של המעיל כמו מתגמדת ונמוגה לנוכח שורה של
--- סוף עמוד 32 ---
עובדות מפלילות, שאינן יכולות להשתלב עם תוצאה אחרת זולת זו שרוקנשטיין נטל חלק בשוד. ובמלים אחרות, אף שאין בידנו דרך להשלים את "פאזל" האירועים עד תומו, התמונה העולה מ"פאזל" לא-מושלם זה ברורה לחלוטין, היינו, שטענת המשיבה לפיה נטל רוקנשטיין חלק בשוד המלטשה, הוכחה מעל לכל ספק סביר, ומכאן דעתי כי הרשעתו של מערער זה בדין יסודה."
גם בענייננו אין באי שלמות התמונה כדי להשליך על שאלת הספק הסביר. "החללים" שלגביהם אין לבית המשפט תשובה, משום שמי שיודע אותה אינו מספק אותה, אינם מפריעים לראות את התמונה הכוללת. גם תשובותיו של בית המשפט קמא בעניין "מחדלי החקירה" מניחות את דעתנו. נדגיש, בראש ובראשונה, כי רבינוביץ הציב בפני גורמי החקירה מחלוקת מדומה: החקירה התמקדה, עקב גרסתו, במידה רבה בשאלה האם "מעמד החתימה" היה או לא היה, האם הפטריארך חתם על מסמכי העסקה או לא וכיוצא באלה תהיות שנבעו מגרסתו הראשונית. קשה לבוא בטענות אל המשטרה נוכח עמדתם "העדכנית" של רבינוביץ ולטעון לקיומם של מחדלי חקירה. למעשה, החקירה הוסטה לכיוון לא נכון על ידי רבינוביץ. צדק בית המשפט המחוזי בקביעתו כי ככל שהיו מחדלי חקירה, אין הם מעיבים על הוכחת אשמתו של רבינוביץ מעבר לכל ספק סביר.