65. עוד טוענת המשיבה כי מערכת הראיות הנסיבתיות שעומדות לחובתו של מורגנשטרן, כפי שעמד עליהן בית המשפט המחוזי בהכרעת דינו, חזקה דיה הן כדי לבסס את חלקו של מורגנשטרן במעשי המרמה והן כדי לבסס את מודעותו לכוונת המרמה. בנוסף לכך טוענת המשיבה כי אין לקבל את טענת האפליה שהעלה מורגנשטרן, היות שתשתית הראיות שהייתה לחובת המעורבים האחרים בפרשה לא הספיקה לביסוס יסוד סביר להרשעתם בפעולת המרמה. מוסיפה לטעון המשיבה כי טענת "הקורבן" שמעלה מורגנשטרן בערעור, לפיה הוא האמין למצג השווא של רבינוביץ כי מדובר היה בעסקה אותנטית, בלא שהתגבשה אצלו כוונה לפעולות המרמה והזיוף, הועלתה על ידו לראשונה בערעור. בתגובה לטענה זו השיב מורגנשטרן, כי אכן טענה זו לא מוצתה על ידו בפני בית המשפט המחוזי, אולם הטעם לכך הוא היותו מיוצג על ידי בא כוחו של רבינוביץ, ולפיכך העלאת הטענה האמורה הייתה בבחינת ניגוד אינטרסים מובהק.
מורגנשטרן כמסייע – האמנם?
66. סבורים אנו כי דין ערעורו של מורגנשטרן בענין הרשעתו כמסייע לביצוע עבירות המרמה והזיוף להתקבל ואילו דין הערעור שהגישה המשיבה על אי הרשעתו כמבצע עיקרי להידחות. אין בתשתית הראיות הנסיבתיות שהציגה המשיבה כדי לבסס את רף ההוכחה הדרוש במשפט הפלילי מעבר לכל ספק סביר, לשם הוכחת סיועו של מורגנשטרן לביצוע עבירות המרמה והזיוף על ידי רבינוביץ, לא כל שכן לשם הרשעתו
--- סוף עמוד 39 ---
בביצוע בצוותא של העבירות האמורות. אכן, תוצאה זו כרוכה בהתערבות במסקנותיו של בית המשפט המחוזי. עמדנו בעניינו של רבינוביץ על כך כי כאשר ממצאיה של הערכאה הדיונית מתבססים על הסקת מסקנות לוגיות ממערכת של ראיות נסיבתיות, הרי שלערכאה הדיונית אין כל יתרון על ערכאת הערעור ובכגון דא יקל הדבר על ערכאת הערעור לבחון את הליך הסקת המסקנות של הערכאה הדיונית. יפים לכאן דברים שנאמרו בעניין מקדאד, לעיל, בעמוד 228:
"כאשר קביעותיה של הערכאה הדיונית מבוססות, רובן ככולן, על הסקת מסקנות לוגיות מן הראיות הנסיבתיות, גדר ההתערבות של ערכאת הערעור רחב יחסית – כל זאת בהשוואה למקרים המבוססים על ראיות ישירות, אשר יסודן, דרך כלל, בהתרשמות הערכאה הראשונה ממהימנות העדים" (עוד ראו: סעיף 8 לפסק הדין ב-ע"פ 4510/07 סראבוניאן נ' מדינת ישראל ([פורסם בנבו], 17.1.2008); סעיף 21 לפסק הדין ב-ע"פ 10479/08 פלוני נ' מדינת ישראל ([פורסם בנבו], 11.6.2009) (להלן – עניין פלוני)).