77. ראיה נסיבתית נוספת שבעטיה קבע בית המשפט כי יחסי האמון בין המערערים נסובו על שיתוף פעולה למימוש המרמה והזיוף, היא רבע מיליון דולר שקיבל מורגנשטרן. ואולם, יש להשקיף על סכום כספי זה בפרופורציה הנכונה ובהתחשב בממדיה הנרחבים של העסקה, אשר בעטיים זכה מורגנשטרן לסכום צנוע יחסית של רבע מיליון דולר מתוך 16 מיליון דולר. התבוננות מאוזנת על סכומי העסקה תוביל למסקנה כי בהחלט ניתן לראות באותם כספים שנטל מורגנשטרן כעמלה סבירה ולגיטימית שגבה בתמורה לשירותיו בקידום העסקה. האם יש לצפות מאדם שמקדיש מזמנו וממשאביו לקידום עסקת מקרקעין במימדים כה נרחבים לעבוד ללא תמורה כלשהי. נדמה כי התשובה לשאלה זו הינה מובנת מאליה ואין צריך להרחיב בנדון.
אכן, גרסתו של מורגנשטרן בבית המשפט המחוזי לא הייתה כי רבע מיליון הדולר שקיבל מטויב הם בחזקת עמלה המגיעה לו בגין שירותיו במסגרת העסקה, אלא הוא טען כי מדובר בהלוואה אישית שנטל מטויב ואף השיב לו אותה כפי שנהג לעשות בעבר, גרסה שבית המשפט המחוזי דחה כאמור. גם בערעור מורגנשטרן טען לפנינו כי
--- סוף עמוד 45 ---
מדובר בהלוואה שנטל מטויב והחזיר לו, אולם לטענתו גם אם תדחה גרסתו כי מדובר בהלוואה הרי שאין לכך נפקות ממשית משום שכספים אלו הינם בגדר עמלה המגיעה לו כדין בגין השירותים השונים אותם העניק במהלך העסקה.
אין לכחד כי יש בעניין רבע מיליון הדולר האמורים כדי לעורר חשד באשר להתנהלותו של מורגנשטרן לאורך שלבי העסקה השונים, אולם אין די בחשדות בעלמא ללא ביסוס ראייתי להראות כי מורגנשטרן נטל חלק ממשי בשלל. יש לזכור כי בסופו של יום מסלול הכסף מוביל לשתי דמויות מפתח בפרשה בלבד והן רבינוביץ וזיסמן, אשר חלקו ביניהם את השלל, כאשר לידיו של מורגנשטרן הגיע סכום של רבע מיליון דולר בלבד. הדעת נותנת כי אם מורגנשטרן היה שותף למעשי המרמה והזיוף, לא היה מסתפק בסכום צנוע יחסית של רבע מיליון דולר, בהתחשב בסיכון הכרוך בחשיפתו כצד לפעולות מרמה וזיוף כלפי גופים ציבוריים ובקשר לקרקעות בעלות חשיבות לאומית. בנסיבות העניין מבחן השכל הישר נותן כי מורגנשטרן היה דורש סכומים גבוהים בהרבה אשר משקפים את דרגת הסיכון האמורה.
אכן, ככל שעסקת קרקעות בית שמש ועסקת קרקעות הרכבת היו יוצאות לפועל, אין ספק כי מורגנשטרן היה מיטיב את מצבו, אולם קיומו של אינטרס כלכלי בעסקה, כשלעצמו אינו יכול להעיד על קיומה של מחשבה פלילית הממלאת אחר דרישת התכליתיות. אך טבעי הוא שאדם יפעל לקידום עסקה שצפויה להניב לו בעתיד יתרונות כלכליים, ולפיכך מעצם קיומו של יתרון כלכלי והשקעת מאמצים למימושו עדיין אין כדי להשליך באופן ישיר על קיומו של יסוד נפשי כאמור.