--- סוף עמוד 48 ---
המרמה והזיוף ולהורות על זיכויו מעבירות אלו מחמת הספק. באשר להרשעה בעבירה של שיבוש מהלכי משפט, הגיעו חבריי למסקנה כי יש לדחות את ערעורו של מורגנשטרן. מצטרף אני בהסכמה לתוצאה אליה הגיעו חבריי בכל הנוגע לערעור של רבינוביץ. כמו כן, מסכים אני כי יש לדחות את ערעורו של מורגנשטרן בנוגע להרשעתו בעבירה של שיבוש מהלכי משפט. עם זאת, אין בידי להסכים לתוצאה המוצעת על ידי חבריי של קבלת הערעור ביחס להרשעתו של מורגנשטרן בעבירות המרמה והזיוף. מכיוון שדעתי היא דעת מיעוט, אסתפק בהצגה תמציתית של עיקרי עמדתי.
2. אין חולק, כי הראיות נגד מורגנשטרן הן נסיבתיות בלבד. ראיות נסיבתיות הן ראיות אשר אינן מצביעות באופן ישיר על הממצא העובדתי הטעון הוכחה. על מנת להסיק מהראיות הנסיבתיות את הממצא העובדתי המבוקש, נדרש בית המשפט לבצע צעד נוסף, שהוא תהליך לוגי של הסקת מסקנות (ראו, ע"פ 9439/06 איפרגן נ' מדינת ישראל, פיסקה 13 ([פורסם בנבו], 10.4.08); ע"פ 6167/99 בן שלוש נ' מדינת ישראל, פ"ד נז(6) 577, 587-586 (2003)). כדי לבסס מסקנה מרשיעה על ראיות נסיבתיות, נדרש כי התרחיש העובדתי המפליל יהא התרחיש היחיד המתיישב עם הראיות. לשם כך, כפי שציינו חבריי, יש להעמיד את התרחיש המרשיע אל מול התרחישים האלטרנטיביים ולבחון את ייתכנותו של כל אחד מהם על פי המארג הראייתי הנסיבתי. רק אם מגיע בית המשפט למסקנה חד משמעית, כי התרחיש המרשיע הוא התרחיש היחיד המתיישב עם חומר הראיות הנסיבתי, פתוחה הדרך להרשעה. יודגש, עם זאת, כי על מנת ליצור ספק סביר אין די בהעלאת תזה עובדתית מזכה קלושה ודמיונית. נדרש, כי התזה העובדתית החלופית תהא סבירה ותהיה לה אחיזה בחומר הראיות (ראו, ע"פ 1888/02 מדינת ישראל נ' מקדאד, פ"ד נו(5) 221, 228, מול האות ג (2002); ע"פ 409/89 מדינת ישראל נ' רוימי, פ"ד מד(3) 465, 471, מול האות ז (1990)). נקודה נוספת שיש להדגישה היא, כי בחינת השאלה האם התרחיש המרשיע מתחייב מעבר לכל ספק סביר מן הראיות הנסיבתיות צריכה להיעשות ביחס לכלל הראיות הנסיבתיות. ייתכן מצב בו לגבי כל אחת מן הראיות הנסיבתיות יהיה בפי הנאשם הסבר בלתי מפליל סביר, אולם הצטברותן של הראיות הנסיבתיות יחדיו תביא למסקנה כי התרחיש המרשיע הוא האפשרות הסבירה היחידה הבאה בחשבון (ראו למשל, ע"פ 524/77 מזרחי נ' מדינת ישראל, פ"ד לב(2) 682, 686-685 (1978); ע"פ 351/80 חולי נ' מדינת ישראל, פ"ד לה(3), 477, 484 (1981): ע"פ 9897/05 אלמגור נ' מדינת ישראל, פיסקה 14 ([פורסם בנבו] 23.11.2006)).